פרשנות מצטטת על מלכים א ח:ט

ועשית לך ארון עץ. ואעש ארון תחלה ואח"כ ואפסל שני לוחות אבנים, כדי שיהיה לי מקום מזומן להניח כשארד עם הלוחות, שאם איני עושה ארון תחלה היכן אניחם. וקבלו ז"ל בארון זה שהוא הארון שעשה משה ולא הארון שעשה בצלאל במלאכת המשכן. הארון זה שעשה משה היה לשעה כדי שיהא מזומן לתת הלוחות לתוכו מיד כשירד מן ההר עד שנעשה ארון בצלאל הנעשה לדורות, זה של משה היה יוצא עמהם למלחמה, של בצלאל לא היו מוציאין אותו כלל אלא בימי יהושע בלבד הוא שהוציאוהו על פי הדבור, וכשהוציאוהו מעצמם בימי עלי לקראת פלשתים נענשו עליו ונשבה, ועליו חרדו פלשתים ואמרו (שמואל א ד׳:ח׳) מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה, כי לא היתה כזאת תמול שלשום. בארון זה של משה היו מונחין לוחות ושברי לוחות עד שנעשה הארון של בצלאל שנתן בו לוחות אחרונות בלבד, הוא שכתוב (שמות כ״ה:ט״ז) ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך, ומה שאמרו בבבא בתרא פרק קמא אין בארון רק שני לוחות וגו', אין מעוט אחר מעוט אלא לרבות שברי לוחות שמונחין בארון, זה היה אחר שנבנה ביהמ"ק, שהרי בביהמ"ק לוחות ושברי לוחות מונחין בארון שעשה בצלאל.

ונתת. הלוחות הם העדות כאילו הם כמו שטר כתובה, והם לוחות הברית והעד הנאמן, ויקח ויתן את העדות אל הארון (למטה מ כ) ועוד כי לא כתב משה ספר תורה, וספר התורה שמוהו הכהנים מצד ארון ברית ה' מחוץ, ועוד כתיב אין בארון רק שני לוחות אבנים (מ"א ח ט) ומחלוקת היא, יש לשאול, הנה הכתוב אמר למשה, ונתת אל אל הארון הלוחות אשר אתן אליך, וכתוב ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו (למטה לא יח) והנה שברם ולא מלא מצות השם, ויש להשיב אולי בעבור זה אמרו חכמינו כי שברי הלוחות הן מונחים בארון ואין הכתוב מכחיש דבריהם, כי הראשונים והאחרונים לוחות הברית הם, ועוד נוכל להשיב כי הכתוב לא דבר רק על הלוחות השניות, ואין טענה ממלת, אשר אתן אליך (פ' כא) כי הנה כתוב גם עליהם ויתנם ה' אלי (דבר' י ד), ועוד הנה לא מצאנו שיאמר השם למשה שיעשה הארון וישם שם הלוחות הראשונות, כי השם יודע כי ישברם משה, רק אמר על הלוחות שפסלם משה ועשית לך ארון עץ (שם שם א), וקדמונינו אמרו כי אין זה הארון שעשה בצלאל ונכון הוא, ועל דרך המשפט אינו רחוק בעיני, כי על הארון שעשה בצלאל ידבר, וכן כתוב ועשו ארון עצי שטים (למעלה פ' י), ואין טעם לשאול אנה היו מושמים אלה הלוחות עד שהוקם המשכן, כי אין צורך להזכיר זה, והוצרכתי לפירוש הזה בעבור שהזכיר ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי (דבר' י ה), והנה אם אמרנו כי יספר המעשה כאשר היה אעפ"י שלא נדע טעם למה יזכיר זה, והנה מה נעשה בכתוב אח"כ, ויהיו שם כאשר צוני (שם) וזה לאות כי ידבר על הלוחות ששם משה בארון הברית, והם שם עד היום הזה, וזה טעם ויהיו שם עד היום הזה (מ"א ח ח) גם לאות ולעד כי ספר התורה לא היה בארון כי בתחלה שם הלוחות בארון, ואח"כ הכפורת עם הכרובים, והנה שכן הכבוד על הכרובים, וכתוב יושב הכרובים (תה' פ', ב) אם כן איך ישים משה ספר התורה בשנת הארבעים בתוך הארון, אם לא יסיר הכפורת עם הכרובים מעל הארון ואין צורך לכל זה:

ומה היה עם שברי לוחות אלה? ראה דבריהם של רבי מאיר ורבי יהודה במסכת בבא בתרא (יד ע"א). לפי רבי מאיר: נאמר "אשר שברת ושמתם" (דברים י, ב) - מכאן שהלוחות ושברי הלוחות היו מונחים בארון. ורבי יהודה לומד זאת מהאמור בספר מלכים א' (ח, ט) "אין בארון רק שני לחות האבנים אשר הנח שם משה בחרב" - "אין בארון רק" הוא מיעוט אחר מיעוט ולא בא אלא לרבות שברי לוחות המונחים בארון. (פ' אחרי מות־קדושים תשנ"ו)