מִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֜אתִי אֶת־עַמִּ֣י אֶת־יִשְׂרָאֵל֮ מִמִּצְרַיִם֒ לֹֽא־בָחַ֣רְתִּי בְעִ֗יר מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לִהְי֥וֹת שְׁמִ֖י שָׁ֑ם וָאֶבְחַ֣ר בְּדָוִ֔ד לִֽהְי֖וֹת עַל־עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
מקור מים חיים
והנה זה היה ענין בנין המשכן שהיה צריך בצלאל לידע צירוף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ (ברכות דנ"ה ע"א), כי בנין המשכן היה, שהיו מעתיקים פה במשכן הזה, משכן ובנין כל העולמות, כמעתיק כתב מכתב, שמעתיק אות באות, כן היו מעתיקים מקדש העליון במשכן הזה, על כן נעשה המשכן בחכמה בתבונה ובדעת, כמו בנין העולם, שנאמר בו (משלי ג') ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו וכו', ויש מלאכה שהיתה נעשית במעשה, ויש על ידי מחשבה, כמו שכתוב (בפ' תשא) ולחשוב מחשבות, והמנורה שהוא סוד נעלם, לא היה יכול אפילו משה רבינו עליו השלום לעשותה, כמו שכתב ספר הקנה פרש לי מעשה המנורה שלימה ומוקשה, וכל זה היה, להראות לעם בני ישראל, כי כמו שיכולין להעתיק מקדש העליון וכל צירופי השמות, במשכן הזה שהוא מדברים דוממים וגשמיים עצים ואבנים זהב וכסף ונחושת, כל שכן האדם שהוא עיקר משכן ה', כי היכל ה' המה, וכמו שכתוב (תהלים ע"ח) ויטוש משכן שילה אוהל שיכן באדם, וכמו שכתוב (מלכים א' ח') לא בחרתי בעיר וכו' ואבחר בדוד, כל שכן שיוכל האדם לעשות עצמו מרכבה לקדושה עליונה, להעתיק בעצמו ובאבריו כל העולמות וצירופי שמות רוחניות עליונה, וכל זה היה ללמד דעת לבני ישראל, וזהו שכתוב ועשו לי מקדש, פי' איני אומר יעשו לי בית להיות מקודש, אלא ועשו לי תיכף המקדש העליון יעתיקו הם, כי ושכנתי בתוכם, פי' יהיה שריית שכינה על עושי המלאכה, שתיכף שיקחו דבר לעשות יכוונו לעשות כתבניתו העליון, כי ראה מופת על זה, אשר אני מראה אותך, פירוש אני מראה אותך ולא את עושי המלאכה אלא שאתה תלמדם ומה אני מראה אותך לא משכן ממש, כי אם את תבנית המשכן וכו', ותראה נפלאות וכן ממש תעשו בלי שום חסרון, ומזה תראה שתהיה השראת השכינה על עושי המלאכה, וזהו שכתוב אחר כך וירא משה את המלאכה והנה עשו אותה כאשר ציוה ה', דייקא בציווי בלבד כן עשו הם בפועל ממש, ויברך אותם משה ואמר להם ויהי נועם כו', והכי פירושו, ויהי נועם, פירוש השכינה שנקרא נועם ה' אלהינו ודאי שורה עלינו, והראיה לזה הוא שהרי ומעשה ידינו כוננה עלינו, שנעשה בתכלית נכון כהוייתו בעולמות העליונים, על כן יהיה רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, פירוש, בנין זה המשכן מה שהעתקתם פה כל מקדש העליון וכל ציור העולמות, הוא ללמד אתכם דעת לכל ימות עולם, שבכל עת שתרצו לעשות מצוה תעשו עצמכם מרכבה לקדושה עליונה, להעתיק בעצמיכם שתשרה שכינה בכם, שאתם מקדש והיכל ה', ותהיו נעשים מרכבה להשכינה בעשותכם המצוות.
אלשיך
ונחזור אל הענין והוא כי לא לעושה משכן גשמי יחשב. רק לבונה עולם חדש כי מהוה ומעתיק עולם העליון הוא משכן הנער בעולם השפל וכל פרטי חלקי העליון. ע"כ הוכרח לדעת צירוף אותיות שבהן נברא העולם כי כבורא ומהוה עולם הוא וכוללו בשיעור קטן הכמות ואין זה רק ע"י מחשבת לבו בכונתו בכל מלאכתו בכל פרט ממנו אל דוגמתו בעליון במחשבה מספקת לעשות כאלו קדושת כל פרטי העליון הם בתחתון. כאשר כתבנו על פסוק ולחשוב מחשבות לעשות כו'. עוד שנית עשה אלהים. והוא כי הן אמת שהוכן המשכן לכל הכבוד הנזכר ע"י בצלאל. אך עדין אם השכינה שנסתלקה מעל הארץ ע"י שבעה עד רקיע שביעי גם שע"י ששה צדיקים בא עד רקיע ראשון שהם אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם. אם עדיין היתה נשארת שמה מה יסכון כל מעשה וחכמת בצלאל ע"כ הוצרך משה אדוננו ע"ה. כי הוא הקים כל אפסי ארץ כמשז"ל ומה היתה הקמה זו אל הארץ. אך אחשוב הוא שהקנה הקמה ומעלה בארץ שקשר אותה קשר אמיץ עם העולם העליון הוא הצדיק השביעי שהוריד שכינה לארץ שבקדושתו קדש העולם וחיברו עם העליון. עד גדר שוירד ה' על הר סיני ומשה עלה אל האלהים והוא נתן עילוי אל המשכן. והוא מאמר הכתוב ויקם משה את המשכן כי מרבה האת השנים יחד עם בצלאל. והנה שני הדברים האלה הם הצריכים לקדש המשכן ולהשרות בו שכינה עם שיש עוד שלישית להתמדת קדושתו ולהכנת היות חפצו ית' להשרות שכינה בתחתונים שהוא כשרון כללות ישראל כי כמה פעמים נמנע שפע אל הפרטי. על העדר הכולל כמז"ל (סנהדרין דף י"א) יש ביניכם מי שראוי שתשרה עליו שכינה וכו' אלא שאין הדור ראוי לכך והן כל אלה נמצאו גם בבנין בהמ"ק כי כל החמשה מעלות שבצלאל היו בשלמה. אך לא היה נער קטן כבצלאל כי לא על משכן הנער היה הענין. שיהיה גם הוא נער כבצלאל. וגם השנית מעין משה היתה בו כי ויחכם שלמה מכל האדם. והג' היתה על ידי דוד כי לא שרתה שכינה עד שאמר בעבור דוד עבדך אל תשב וכו'. ומה גם למז"ל (בשמות רבה) כי הובא דוד בארון עד פתח שער המקדש ומקרא מלא הוא כי לא בחר ה' בירושלים לשכן שמו בה עד שבא דוד כדבר שנאמר (מלכים א ח׳:ט״ז) לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל ואבחר בדוד. כי הלא יקשה פתח בעיר וסיים בדוד אלא שלא בחר בעיר עד שבא דוד שבזכותו בחר בעיר. והנה היות בבהמ"ק איכות בהמ"ק של מעלה כאלו חברה לה קדושת העליון הנה כתבנו ונשוב אליו עוד בפסוקים זולתם וגם על המשכן אחשוב כי זה כוונת הכתוב באומרו (תהילים ע״ח:ס׳) ויטוש משכן שילה אוהל שכן באדם לומר כי כאשר נטש הוא ית' משכן שילה. עם היות כי משכן של מעלה היה נדבק אל של מטה עכ"ז לא נטש כ"א את אהל שכן באדם כלומר אך לא את העליון. כי אם שהפרידו מהתחתון הרי כי עד אז יחדו היו: