פרשנות מצטטת על מלכים א ח:לז

רבי יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות – אין אומרים "זכרונות" ו"שופרות", שהן תפילות בראש השנה, אלא אומר תחתיהם רעב כי יהיה בארץ דבר וגו' – הם דברי שלמה בחנוכת המקדש הכתובים בספר מלכים א פרק ח פסוקים לז-מג. ברכה זו באה לדעת רבי יהודה תחת "זכרונות".

מי שענה את דוד ואת שלמה בנו. ואע״ג דיונה בתר דוד ושלמה היה. מ״מ מקדים ליה ברישא, משום דבעי למחתם בסוף הברכות ברוך המרחם על הארץ, ודוד ושלמה בנו הם שהתפללו על ארץ ישראל. דוד, ויהי רעב בימי דוד כו׳ (שמואל ב כ״א:א׳) ושלמה, רעב כי יהיה בארץ (מלכים א ח׳:ל״ז):

מי שענה את דוד ושלמה בירושלם הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' המרחם על הארץ – כל ההיענויות הקודמות היו היענויות לעם בכללו כשהיה בצרה, כגון "אבותינו על ים סוף", או לאדם שהיה בצרה כגון יונה, אולם תפילות דוד ושלמה היו להצלת הארץ מרעב, משום כך מסיימת תפילת התענית לירידת גשמים בהזכרת הישועה בימי דוד ושלמה אשר עליה נאמר: "ויעתר אלהים לארץ" (שמואל ב כא יד). הזכרות מעשי הישועה לאבות האומה ערוכות לפי סדר הזמנים: אברהם, ים סוף, יהושע וממשיך עד יונה, ורק הצלת הארץ בימי דוד ושלמה, הנזכרת בסוף, אינה לפי סדר הזמנים כיוון שביקשו לסיים בעניין המאורע אשר למענה התכנסו¹²⁸כך מפרשים שני התלמודים (ירו', סה ע"ד ובבלי, יז ע"א). . בהזכרת המעשה בימי דוד הכוונה למסופר על "הרעב בימי דוד שלש שנים" ובהמשך: "ויעתר אלהים לארץ אחרי כן" (שמואל ב כא א-יד). אין במקרא כל סיפור על רעב או בצורת בימי שלמה, ואין המשנה מתכוונת אלא לתפילתו של שלמה בחנוכת המקדש: "רעב כי יהיה בארץ" (מלכים א ח לז), ולאחר מכן נראה אליו ה' ובישר לו: "שמעתי את תפילתך" (שם שם ט ג).

ושלמה – כשהכניס הארון לבית קדש הקדשים אי נמי רעב כי יהיה בארץ וגו' (מלכים א ח׳:ל״ז) ולפיכך חותם מרחם על הארץ שהן התפללו על ארץ ישראל ותפלה לעני כי יעטוף על דוחק גשמים נופל וכתיב ביה (שם) בהעצר שמים: