פרשנות מצטטת על מלכים א ח:מא

ובמדרש באהל מועד, עד שלא עמד אהל מועד דבר עמו בסנה, שנאמר (שמות ג׳:ד׳) ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה, אח"כ דבר עמו במצרים שנאמר (שם יב) ויאמר אל משה ואל אהרן בארץ מצרים, ואחר כך דבר עמו במדין שנאמר (שם ד) ויאמר ה' אל משה במדין, ואחר כך דבר עמו בסיני שנאמר (ויקרא כ״ה:א׳) וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר, כיון שעמד אהל מועד אמר יפה הוא הצניעות שנאמר (מיכה ו׳:ח׳) והצנע לכת עם אלהיך התחיל מדבר עמו באהל מועד, וכן אמר דוד (תהילים מ״ה:י״ד) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה, בת מלך זה משה, שנאמר (ישעיהו י״ט:ד׳) וסכרתי את מצרים ביד אדנים קשה, אלו המכות שבאו על המצריים, ומלך עז ימשל בם, זה משה שהיה מלכה של תורה שנקראת עוז, שנאמר (תהילים כ״ט:י״א) ה' עוז לעמו יתן, וכתיב (משלי ח׳:ט״ו) בי מלכים ימלוכו, לפיכך כל כבודה בת מלך פנימה. מכאן אמרו רז"ל כל אשה שהיא מצנעת עצמה אפילו ישראלית ראויה שתנשא לכהן גדול ויעמיד ממנה כהנים גדולים שנאמר (תהילים מ״ה:י״ד) ממשבצות זהב לבושה, אמר הקב"ה זהו כבודה שיהא מדבר בפניה שנאמר (במדבר ז׳:פ״ט) ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול. אמר רבי יהושע בן לוי אלו היו יודעין אומות העולם מה ביהמ"ק מועיל להן היו מקיפין אותו חיילות כדי לשמרו, שהיה יפה להן יותר ממה שהיה יפה לישראל, שגם שלמה סדר בתפלתו (דברי הימים ב ו׳:ל״ב) וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא וגו', ואתה תשמע מן השמים ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, ובישראל כתיב (שם) ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו, אמר שלמה ע"ה רבון העולמים אם הוא ראוי תן לו ואם אינו ראוי אל תתן לו, לפי שישראל מכיר הקב"ה ויודע שהיכולת בידו, ואם אין תפלתו נשמעת תולה בעצמו ובחטאו, אבל הנכרי קורא תגר ואומר בית ששמו הולך מסוף העולם ועד סופו נתיגעתי בכמה דרכים ובאתי והתפללתי בתוכו ולא מצאתי בו ממש כמו שאין ממש בעבודה זרה לפיכך ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי. ולא תאמר בהמ"ק בלבד יפה להן אלא אפילו ישראל, שאלמלא ישראל לא היה מטר יורד לעולם ולא השמש זורחת אם לא בשבילן, שנאמר (ירמיה לג) אם לא בריתי וגו', ולעתיד לבא יראו האומות שהקב"ה מדבר עם ישראל ובאים גם הם להדבק בהם, שנאמר (זכריה ח׳:כ״ג) נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם.

זרים. נכרים וכן יקראו האומות כמ״ש וגם אל הנכרי (מ״א ח):

והביאותים. כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים, כדרך תפלת שלמה (מלכים א' ח' מ"א):

וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן. כָּל זְמַן שֶׁלֹּא חֲטָאתֶם, וּמִשֶּׁתֶּחֶטְאוּ, כָּל עוֹבֵר עָלָיו יִשּׁוֹם וְיִשְׁרֹק. וְכֵן כָּתוּב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים: וְהַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר הָיָה עֶלְיוֹן כָּל עוֹבֵר עָלָיו וְגוֹ'. וְכֹה פִּתְרוֹנוֹ: וְהַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר הָיָה עֶלְיוֹן וְנוֹרָא אַף לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה: וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ וְגוֹ', וְעַכְשָׁיו בְּחֻרְבָּנוֹ, כָּל הָעוֹבֵר עָלָיו, אַף עוֹבֵד כּוֹכָבִים, יִשּׁוֹם וְיִשְׁרֹק, וְיֹאמַר כִּי חֶטְאוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל גּוֹרֵם.