פרשנות מצטטת על מלכים א ח:מג

30. והטוב עיניך עשה. יפה העיר רצ"ה חיות (בהגהותיו לבבלי שם) לתנחומא (תרומה סי' ט') על תפלת שלמה שבקש (מ"א ח', ל"ט): ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו, כלומר דווקא מה שטוב לו, בניגוד לגוי שעליו התפלל (שם מ"ג): ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי. ורעיון זה הולך ונשנה במדרשים. עיין במ"ר פ"א סי' ג'; תנחומא שם סי' ג'; תנחומא הוצ' בובר תרומה סי' ח' (ועיי"ש בהערה נ', ונעלם ממנו שכן נמצא גם בתנחומא הוצ' שלו, תולדות סי' י"ד); לקוטים של גרינהוט ח"ד, במדבר סוף סי' ד' ועוד. אבל במס' שמחות ספ"ו אמרו שגם על הגוי בקש שלמה שיתן לו ה' רק מה שטוב לו.

וכל אלו ה' דברים הם משמשים לאלקותו יתברך, ואלקותו יתברך עליהם, ולפיכך ראוי שיקראו "קנין". כי התורה היא גזירת אלקותו יתברך על הנבראים, כמו שפתחה התורה "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמות כ, ב). שמים וארץ הם העולם, ונקרא שמו יתברך עליהם, שכך נקרא (בראשית כד, ג) "אלהי השמים ואלהי הארץ". אברהם הרי נקרא שמו עליו. ואף על גב שכל האבות שמו נקרא עליהם לומר (שמות ג, ו) "אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב", הרי באברהם פותחין, וחותמין לומר "מגן אברהם", ולא כן שאר האבות, שהרי אמרו (פסחים קיז:) "בך חותמין ולא בהם". ישראל נקרא שמו עליהם לומר (שמות ה, א) "אלהי ישראל", והמלאכים קודם שנבראו, היו אומרים (תהלים מא, יד) "ברוך ה' אלהי ישראל וגו'" (תנחומא קדושים אות ב), הרי כי שם אלקותו נקרא עליהם, ואין להאריך בזה. בית המקדש, שמו נקרא על בית המקדש, כדכתיב (מ"א ח, מג) "כי שמך נקרא על הבית הזה". הרי אלו חמשה דברים, כמו שהוא יתברך "אלקי עולם" (ישעיה מ, כח), משמשים אלו דברים, לכך נקראו קנינים. וכן בספרי (דברים לב, ו) "הלא הוא אביך קנך", אמר משה לישראל, חביבין אתם, קנין אתם, ואי אתם ירושה. זה אחד מן שלשה שנקראו קנין למקום וכו'.

הנה אנכי שולח מלאך לפניך. המלאך הזה הוא מיכאל השר הגדול כענין שאמר גבריאל לדניאל (דניאל י"ב) ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך, וכתיב (שם י') אין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם והוא שנראה ליהושע והוא שאמר לו (יהושע ה') אני שר צבא ד' עתה באתי. ופירשו רז"ל (סנהדרין ל"ח ב') כי מי שיזכור בו כי שמי בקרבו ביאורו שנקרא שר צבא ד' כענין שכתוב (מלכים א' ח') כי שמך נקרא על הבית הזה. שנקרא בית ד'.

מטל השמים. כְּמַשְׁמָעוֹ; וּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה יֵשׁ לְהַרְבֵּה פָנִים:

האלהים. מַהוּ הָאֱלֹהִים? בַּדִּין; אִם רָאוּי לְךָ יִתֵּן לְךָ וְאִם לָאו לֹא יִתֵּן לְךָ, אֲבָל לְעֵשָׂו אָמַר מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ, בֵּין צַדִּיק בֵּין רָשָׁע יִתֵּן לְךָ; וּמִמֶּנּוּ לָמַד שְׁלֹמֹה, כְּשֶׁעָשָׂה הַבַּיִת סִדֵּר תְּפִלָּתוֹ. יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בַעַל אֱמוּנָה וּמַצְדִּיק עָלָיו אֶת הַדִּין לֹא יִקְרָא עָלֶיךָ תִּגָּר, לְפִיכָךְ וְנָתַתָּ לָאִישׁ בְכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ (מלכים א, ח'), אֲבָל נָכְרִי מְחֻסַּר אֲמָנָה, לְפִיכָךְ אָמַר אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי (שם), בֵּין רָאוּי בֵּין שֶׁאֵינוֹ רָאוּי תֵּן לוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרָא עָלֶיךָ תִּגָּר: