וְהֵשִׁ֙יבוּ֙ אֶל־לִבָּ֔ם בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבּוּ־שָׁ֑ם וְשָׁ֣בוּ ׀ וְהִֽתְחַנְּנ֣וּ אֵלֶ֗יךָ בְּאֶ֤רֶץ שֹֽׁבֵיהֶם֙ לֵאמֹ֔ר חָטָ֥אנוּ וְהֶעֱוִ֖ינוּ רָשָֽׁעְנוּ׃
רי"ף
וחכמים אומרים עונות אלו הזדונות וכן הוא אומר (במדבר ט״ו:ל״א) הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה פשעים אלו המרדים וכן הוא אומר (מלכים ב ג׳:ז׳) מלך מואב פשע בי ואומר (מלכים ב ח׳:כ״ב) אז תפשע לבנה בעת ההיא חטאים אלו השגגות וכן הוא אומר (ויקרא ד׳:ב׳) נפש כי תחטא בשגגה וכי מאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות אלא אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי וכן בדוד הוא אומר (תהילים ק״ו:ו׳) חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו וכן בשלמה הוא אומר (מלכים א ח׳:מ״ז) חטאנו והעוינו והרשענו וכן בדניאל הוא אומר (דניאל ט׳:ה׳) חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו אבל מהו שאמר משה נושא עון ועובר על פשע וחטאה אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם בשעה שחוטאים ישראל ועושין תשובה עשה להן זדונות כשנגות אמר רב יהודה אמר רב הלכה כחכמים:
תורה תמימה
והתודה עליו. וכך היה אומר, אנא השם חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל, אנא בשם, כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים, שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך עמך בית ישראל צהבירושלמי יומא פ"ג ה"ז איתא דבפעם הראשונה צ"ל אנא השם, ובפעם השניה צ"ל אנא בשם. והטעם פשוט דבפעם הראשונה הוא קורא כביכול לה', וצ"ל בנוסח הקריאה אנא השם, ובפעם השניה הוא מבקש שיכפר בזכות שמו הקדוש, ע"ד עשה למען שמך, בזכות שמך הגדול, והב' משמש במקום בעבור, בשביל. ועיין בב"י לאו"ח סי' תרכ"א נוסחאות שונות בענין זה. –
והנה כך הוא סדר הודוי לדעת חכמים ביומא ל"ו ב' מקודם חטא ואח"כ עון ואח"כ פשע, והטעם הוא משום דקי"ל דצריך להתודות מן הקל אל החמור, וסדר זה הוא מכוון לדין זה, כי החטא הוא שוגג, וכמש"כ בפ' ויקרא נפש כי תחטא בשגגה, ועון מדד כדכתיב בפ' שלח כי דבר ה' בזה עונה בה, ופשע הוא מרד כמש"כ (מלכים ב ג׳:ז׳) מלך מואב פשע בי, אבל ר"מ ס"ל דהסדר הוא עון פשע וחטא, וטעמו משום דכן כתיב בפסוק שלפנינו והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם, וכן בפ' תשא כתיב נושא עון ופשע וחטאה, וחכמים ס"ל דכונת הלשון נושא עון וגו' הוא שביקש משה שעל ידי שיתודו על עונות ופשעים [שהם מזיד ומרד] יתהפכו כולם לחטאים, כלומר לשגגות, כמש"כ, [וכן הכונה בפסוק שלפנינו, ומהרש"א והרש"ש נדחקו בזה, ובאמת בירושלמי כאן מפרש כן אליבא דחכמים גם פסוק שלפנינו], אבל הסדר צריך להיות חטא עון ופשע משום דזה הוי מן הקל אל החמור, כמש"כ. וכן מצינו בדוד המלך שאמר (תהילים ק״ו:ו׳) חטאנו העוינו והרשענו, וכן בשלמה (מלכים א ח׳:מ״ז) וכן בדניאל (ט'), וקי"ל כחכמים.
ואינו מבואר מאי דעתיה דר"מ בכל הפסוקים האלה דדוד ושלמה ודניאל שכתוב בהם מפורש סדר חטא עון ופשע. וי"ל דס"ל דהתם לא אמרו כן בדרך ודוי רק באו להורות לבאי עולם דרכי היצה"ר שבתחלה מכשילו בשגגות [חטא] ואח"כ בזדונות [עון] ואח"כ במרדים [פשע], וכמ"ש חז"ל (שבת ק"ה ב') כך דרכו של יצה"ר, היום אומר לו עשה כך ולמחר עשה כך עד שמכשילו בעבודת כוכבים, וכן אמרו (סוכה נ"ב א') יצה"ר בתחלה דומה לחוט ואח"כ כעבותות העגלה.
אמנם צריך באור מאי דעתיה דר"מ בהא דקי"ל דצריך לילך מן הקל אל החמור, ולדידיה הוי זה להיפך. ואפשר לומר דס"ל דאע"פ שבאיכות הוי חטא קל מעון ועון מפשע, אבל בכמות הוי חטא [היינו שוגג] חמור, משום דרוב העבירות באים בשגגה מפתוי היצה"ר וכדומה מן הסבות, ולפי"ז הוי בצד אחד מן הקל אל החמור, ואין להאריך עוד. .
(יומא ס"ו א')
והנה כך הוא סדר הודוי לדעת חכמים ביומא ל"ו ב' מקודם חטא ואח"כ עון ואח"כ פשע, והטעם הוא משום דקי"ל דצריך להתודות מן הקל אל החמור, וסדר זה הוא מכוון לדין זה, כי החטא הוא שוגג, וכמש"כ בפ' ויקרא נפש כי תחטא בשגגה, ועון מדד כדכתיב בפ' שלח כי דבר ה' בזה עונה בה, ופשע הוא מרד כמש"כ (מלכים ב ג׳:ז׳) מלך מואב פשע בי, אבל ר"מ ס"ל דהסדר הוא עון פשע וחטא, וטעמו משום דכן כתיב בפסוק שלפנינו והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם, וכן בפ' תשא כתיב נושא עון ופשע וחטאה, וחכמים ס"ל דכונת הלשון נושא עון וגו' הוא שביקש משה שעל ידי שיתודו על עונות ופשעים [שהם מזיד ומרד] יתהפכו כולם לחטאים, כלומר לשגגות, כמש"כ, [וכן הכונה בפסוק שלפנינו, ומהרש"א והרש"ש נדחקו בזה, ובאמת בירושלמי כאן מפרש כן אליבא דחכמים גם פסוק שלפנינו], אבל הסדר צריך להיות חטא עון ופשע משום דזה הוי מן הקל אל החמור, כמש"כ. וכן מצינו בדוד המלך שאמר (תהילים ק״ו:ו׳) חטאנו העוינו והרשענו, וכן בשלמה (מלכים א ח׳:מ״ז) וכן בדניאל (ט'), וקי"ל כחכמים.
ואינו מבואר מאי דעתיה דר"מ בכל הפסוקים האלה דדוד ושלמה ודניאל שכתוב בהם מפורש סדר חטא עון ופשע. וי"ל דס"ל דהתם לא אמרו כן בדרך ודוי רק באו להורות לבאי עולם דרכי היצה"ר שבתחלה מכשילו בשגגות [חטא] ואח"כ בזדונות [עון] ואח"כ במרדים [פשע], וכמ"ש חז"ל (שבת ק"ה ב') כך דרכו של יצה"ר, היום אומר לו עשה כך ולמחר עשה כך עד שמכשילו בעבודת כוכבים, וכן אמרו (סוכה נ"ב א') יצה"ר בתחלה דומה לחוט ואח"כ כעבותות העגלה.
אמנם צריך באור מאי דעתיה דר"מ בהא דקי"ל דצריך לילך מן הקל אל החמור, ולדידיה הוי זה להיפך. ואפשר לומר דס"ל דאע"פ שבאיכות הוי חטא קל מעון ועון מפשע, אבל בכמות הוי חטא [היינו שוגג] חמור, משום דרוב העבירות באים בשגגה מפתוי היצה"ר וכדומה מן הסבות, ולפי"ז הוי בצד אחד מן הקל אל החמור, ואין להאריך עוד. .
(יומא ס"ו א')