פרשנות מצטטת על מלכים א יא:כא

וַהֲדַ֞ד שָׁמַ֣ע בְּמִצְרַ֗יִם כִּֽי־שָׁכַ֤ב דָּוִד֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וְכִי־מֵ֖ת יוֹאָ֣ב שַֽׂר־הַצָּבָ֑א וַיֹּ֤אמֶר הֲדַד֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה שַׁלְּחֵ֖נִי וְאֵלֵ֥ךְ אֶל־אַרְצִֽי׃

תוספתא כפשוטה

11-14. נגד שלשים ושש שנה שנגזרה גזירה על מלכי ארם שיהו שטנין על ישראל, ובאחרונה עתידין ליפול ביד בני דוד וכו'. שהרי כתוב (מ"א י"א, כ"א) והדד שמע במצרים כי שכב דוד עם אבתיו וכי מת יואב שר הצבא וכו'. וכנראה שהשמועה הגיעה אליו אחר שלש שנים, בשעה שנשא שלמה את בת פרעה, וכן בסע"ר פט"ו, ל"ג ע"א: ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד (מ"א ג', א') באותו הפרק והדד שמע במצרים וגומר (שם י"א, כ"א), ויהי שטן (שם י"א, כ"ה) וכו', מה ת"ל למען זאת (שם י"א, ל"ט), אלא כנגד ל"ו שנים שנתחתן שלמה בפרעה מלך מצרים, מה תלמוד לומר אך לא כל הימים (שם), כבר גלה לפניו שאסא עומד לקלקל. ובסע"ר פט"ז, ל"ה ע"א: וכנגד ל"ו שנה שנגזרה למלכי ארם להיות שטן לישראל, ובאחרונה יפלו ביד בית דוד, לכך נאמר בשנת שלשים ושש, למלכות אסא (דה"ב ט"ז, א'), בשנת שש עשרה לאסא, מאחר שנפל בידו זרח הכושי, היא שנת ל"ו לשלמה משמת (כלומר, שנת ל"ו לחלוקת המלכות) וכו', באותה שעה כרתו ברית מלך ישראל ומלך ארם לעלות ולהתגרות באסא, וקלקל אסא, ויוצא אסא כסף וזהב וגו' (דה"ב ט"ז, ב') וכו'. כלומר, אסא לא בטח בה' (עיי"ש ט"ז, ז'), בשעה שכבר נגזרה גזרה שיפול הדד בידו ותחזור מלכות בית דוד למקומה, אלא שלח לו שוחד כסף וזהב מאוצרות בית ה' ובית המלך. ולפיכך מנה הכתוב כאן "בשנת שלשים ושש", בזמן שנגמרה הגזרה לחלוקת המלכות קלקל אסא.
שאל רבBookmarkShareCopy

מחוקקי יהודה; קרני אור

[טז] עיין "יהל אור" וכן הוא בדרז"ל (ב״ב קט"ז א) "והדד שמע במצרים כי שכב דוד עם אבותיו, וכי מת יואב שר הצבא״ (מ"א יא כא) מפני מה נאמר בדוד שכיבה, וביואב מיתה, והמסקנא דגמרא היא כי דוד שהניח בן כמותו נאמרה בו שכיבה וכו':
שאל רבBookmarkShareCopy

כלי יקר

וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת. בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא ברכה ז) אָמְרוּ: הַיָּמִים מֵתִים וְהֵם אֵינָם מֵתִים, כִּי כָל זְמַן שֶׁהַצַּדִּיק בָּעוֹלָם נִמְצְאוּ יְמֵי הַשַּׁלְוָה בָּעוֹלָם, וּבְמוֹתוֹ בְּטֵלִים אוֹתָן יְמֵי הַשַּׁלְוָה, וּבִטּוּלָם הַיְינוּ מִיתָתָם. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ: כָּל זְמַן שֶׁיַּעֲקֹב חַי לֹא הִתְחִיל הַשִּׁעְבּוּד. אֲבָל יַעֲקֹב עַצְמוֹ, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלֹּא מֵת. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל צַדִּיק נִקְרָא חַי בְּמִיתָתוֹ, מִכָּל מָקוֹם נָקַט יַעֲקֹב דַּוְקָא, לְפִי שֶׁדָּרְשׁוּ עָלָיו (תענית ה:): מַקִּישׁ הוּא לְזַרְעוֹ, מַה זַּרְעוֹ בַּחַיִּים אַף הוּא בַּחַיִּים. כִּי הַבֵּן יֵשׁ בּוֹ חֵלֶק מִן אָבִיו, וְכָל עוּבָּר יֶרֶךְ אִמּוֹ וְאָבִיו הוּא. וּבִהְיוֹת זַרְעוֹ בַּחַיִּים, אָז דּוֹמֶה כְּאִלּוּ גַּם הוּא בַּחַיִּים, רְצוֹנִי לוֹמַר חֵלֶק מִמֶּנּוּ. וְדַוְקָא יַעֲקֹב שֶׁמִּטָּתוֹ שְׁלֵמָה וְכוּלָּם זֶרַע חַי רַב פְּעָלִים. אֲבָל הַמּוֹלִיד בֵּן רָשָׁע הַקָּרוּי בְּחַיָּיו מֵת, אָז אֵין בְּרָא מְזַכֵּי אַבָּא, כִּי דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן, וְהוּא עַצְמוֹ קָרוּי מֵת בְּחַיָּיו, וְאֵיךְ יִקָּרֵא חֵלֶק אָבִיו חַי. וְזֶה שֶׁדָּרְשׁוּ (בבא בתרא קטז.) עַל פָּסוּק: ״וַהֲדַד שָׁמַע בְּמִצְרַיִם כִּי שָׁכַב דָּוִד עִם אֲבוֹתָיו וְכִי מֵת יוֹאָב״ (מלכים א יא, כא), לָמָּה הִזְכִּיר בְּדָוִד שְׁכִיבָה וּבְיוֹאָב מִיתָה? לְפִי שֶׁדָּוִד הִנִּיחַ בֵּן צַדִּיק כְּמוֹתוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּיוֹאָב. וּמִטַּעַם זֶה נֶאֶמְרָה שְׁכִיבָה בְּיַעֲקֹב, וְהַמִּיתָה נֶאֶמְרָה דַּוְקָא עַל הַיָּמִים.
שאל רבBookmarkShareCopy