פרשנות מצטטת על מלכים א יא:כט

וז"ס מלוכת שאול שהמלכות עיקר קיומה מהוד ולמטה כמ"ש בזוהר איהי בהוד וכמ"ש (ד"ה א' כ"ט) הוד מלכות. והתחיל למלוך ולא נתקיים בידו ונהרג וז"ס וימלוך שאול וימת כו' ואח"כ מלך מלך א' בנו וג"כ לא נתקיים בידו ונהרג והוא מלך שאחר שאול האמור כאן. וז"ס וימת כמ"ש (ב"ב קי"ו א') יואב שלא שכב על מטתו נאמר בו מיתה דוד שמת על מטתו כו'. ואח"כ יצא מלך הדר שהוא דוד כמ"ש למטה וז"ש (שמואל א' ט"ו) וטוב ראי הדר כנ"ל ולא נאמר בו מיתה ונתקיים מלוכה בידו עד עולם. ולפי שנו"ה הן תרי פלגין דגופא ואין להם קיום א' בלא חבירו לכן משחו שמואל שהוא נצח וישקהו לאדבקא רוחא ברוחא כידוע ויתקיים המלוכה בידו. ולכן זכה שאול לנבואה מה שלא זכה שום מלך שנו"ה הן נביאים. וצוה לו להרוג את עמלק שאחיזתו בנצח כנ"ל ויתוקן נצח ויתקיים המלוכה כנ"ל ולכן אח"כ שלא עשה בעמלק אמר לו שמואל (שם ט"ו) וימאסך ה' מהיות מלך על ישראל כו' ויחזק בכנף מעילו ויקרע ויאמר אליו שמואל קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך והוא סוד הבגדים שמלה כנ"ל בנצח. לכן נקרע בגדו של שמואל שרצה שאול לאחוז בבגדו כדי שיתקיים ונקרע בשביל עמלק ונקרע לכך הממלכה מידו כנ"ל, וז"ש (במדרש) סימן מסר לו מי שיקרע את מעילך הוא ימלוך ולכן בכרתו דוד לשאול כנף מעילו א"ל שאול ידעתי כי מלך תמלך וקמה בידך ממלכת ישראל (שם כ"ד). וז"ש כאן ונתנה לרעיך הטוב ממך והוא דוד שזכה להתקשר בנצח כמ"ש אצלו נעימות בימינך נצח (תהלים י"ו). וז"ש שמואל לשאול (שמואל א' ט"ו) וגם נצח ישראל לא ישקר כו' ר"ל להאחז ח"ו בסט' דשקר כי אתה רוצה למלוך בסט' דהוד לבד אלא שיבא נעימות בימינך נצח כנ"ל: וז"ס ג"כ קריעת השמלה אצל ירבעם שנחלקה המלוכה לשנים והן נו"ה וירבעם הי' בסט' דנצח כמ"ש (מלכים א' י"א) והוא מתכסה בשמלה חדשה כנ"ל. וז"ס שתפס הקב"ה את ירבעם בבגדו וא"ל חזור בך (סנהדרין ק"ב א'). וז"ס רדיפת שאול לדוד בסוד כי כל הימים אשר בן ישי חי כו' (שמואל א' כ') כי בשביל תקוני נוק' במלך הדר שהוא דוד לא אתקיימו כלן בעולם התהו כמ"ש באדרא רבא. וז"ס הריגת נוב עיר הכהנים שהן חסד עלאה שהוא הדר כמ"ש שם. ושאלת אוב סוד עולם התהו:

עד כי יבא שילה כי אז נחלקה מלכות בית דוד ונתנה לירבעם מלכות עשרת השבטים וזהו עד כי יבא שילה שנאמר ויבואו שילה וימליכו עליהם את ירבעם. ד״‎א עד כי יבא שילה אחיה השילוני שהיה משילה שקרע בגדי רחבעם לי״‎ב קרעים.

שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ וּבִפְרָטָן אִי אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם, אֶלָּא זוֹ יוֹכֶבֶד שֶׁנּוֹלְדָה בִּכְנִיסָתָן לָעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כו נט) "אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם", לֵדָתָהּ בְּמִצְרַיִם וְאֵין הוֹרָתָה בְּמִצְרַיִם, זוֹ הִיא שִׁיטַת רַבּוֹתֵינוּ (סוטה יב). וְרַבִּי אַבְרָהָם הֵשִׁיב וְאָמַר כִּי זֶה תֵּמַהּ, אִם כֵּן לָמָּה לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב הַפֶּלֶא שֶׁנַּעֲשָׂה עִמָּהּ שֶׁהוֹלִידָה מֹשֶׁה וְהִיא בַּת מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְלָמָּה הִזְכִּיר דְּבַר שָׂרָה שֶׁהָיְתָה בַּת תִּשְׁעִים, וְלֹא דַּי לָנוּ זֶה הַצַּעַר עַד שֶׁעָשׂוּ הַפַּיְטָנִים פִּיּוּטִים בְּיוֹם שִׂמְחַת תּוֹרָה "יוֹכֶבֶד אִמִּי אַחֲרַי הִתְנַחֲמִי", וְהִנֵּה הִיא בַּת מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה. וְכִי אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי חָיָה כָּךְ וְכָךְ שָׁנִים, דֶּרֶךְ הַגָּדָה אוֹ דִּבְרֵי יָחִיד, אֵלּוּ דְּבָרָיו. וְהִנֵּה פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו בִּסְתִירַת דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ אֲנִי צָרִיךְ לַעֲנוֹת אֵלָיו, וְאוֹמַר כִּי עַל כָּל פָּנִים יִהְיֶה בִּדְבַר יוֹכֶבֶד פֶּלֶא גָּדוֹל מִן הַנִּסִּים הַנִּסְתָּרִים שֶׁהֵם יְסוֹד הַתּוֹרָה, כִּי הִיא בַּת לֵוִי עַצְמוֹ, לֹא מִתְיַחֶסֶת אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כו נט) "אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם", וְעוֹד כָּתוּב (שמות ו כ) "אֶת יוֹכֶבֶד דּוֹדָתוֹ", וְהִנֵּה אִם נֹאמַר כִּי הוֹלִיד אוֹתָהּ בְּבַחֲרוּתוֹ כַּאֲשֶׁר הוֹלִיד כָּל בָּנָיו, וְהָיְתָה לֵדָתָהּ אַחַר רִדְתּוֹ לְמִצְרַיִם מְעַט, הִנֵּה הִיא בְּלֶדֶת מֹשֶׁה זְקֵנָה מְאֹד כְּמִנְיַן שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ אוֹ קָרוֹב לוֹ, וְאִם נֹאמַר שֶׁנּוֹלְדָה לוֹ אַחַר שִׁבְתּוֹ בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים, וְהִנֵּה נַחְשֹׁב שֶׁהוֹלִיד אוֹתָהּ אַחַר רִדְתּוֹ לְמִצְרַיִם חֲמִשִּׁים וְשֶׁבַע שָׁנָה, וְהוּא יִהְיֶה בֶּן מֵאָה שָׁנָה, כִּי בְּרִדְתּוֹ הָיָה בֶּן מ"ג שָׁנִים, וְהִנֵּה יִהְיוּ בָּזֶה שְׁנֵי פְּלָאִים, שֶׁיִּהְיֶה הוּא זָקֵן כְּאַבְרָהָם אֲשֶׁר הִזְכִּיר הַכָּתוּב (בראשית י"ז:י"ז) "הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד", וּכְתִיב (בראשית י"ח:י"ב) "וַאדֹנִי זָקֵן", וְתִהְיֶה הִיא זְקֵנָה בְּלֶדֶת מֹשֶׁה בַּת ע"ג, וְאִם נְאַחֵר עוֹד לֵדָתָהּ לְסוֹף יְמֵי לֵוִי, הִנֵּה יִהְיֶה פֶּלֶא גָּדוֹל מִשֶּׁל אַבְרָהָם. אֲבָל אֹמַר לְךָ דָּבָר שֶׁהוּא אֱמֶת וּבָרוּר בַּתּוֹרָה, כִּי הַנִּסִּים הַנַּעֲשִׂים עַל יְדֵי נָבִיא שֶׁיִּתְנַבֵּא כֵן מִתְּחִלָּה אוֹ מַלְאָךְ נִגְלֶה בְּמַלְאֲכוּת הַשֵּׁם, יַזְכִּירֵם הַכָּתוּב, וְהַנַּעֲשִׂים מֵאֲלֵיהֶן לַעֲזֹר צַדִּיק אוֹ לְהַכְרִית רָשָׁע, לֹא יַזְכִּירוּ בַּתּוֹרָה אוֹ בַּנְּבִיאִים, וְזֶהוּ זָהָב רוֹתֵחַ יוּצַק בְּפִי הֶחָכָם הַזֶּה מִמָּה שֶׁהֵשִׁיב עַל רַבּוֹתֵינוּ בְּעִנְיַן פִּינְחָס (במדבר כה יב) וְזוּלָתוֹ בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה, וְלָמָּה יַזְכִּירֵם הַכָּתוּב, כָּל יְסוֹדוֹת הַתּוֹרָה בְּנִסִּים נִסְתָּרִים הֵם, וְעַם הַתּוֹרָה אֵין בְּכָל עִנְיָנוֹ רַק נִסִּים לֹא טֶבַע וּמִנְהָג, שֶׁהֲרֵי יִעוּדֵי הַתּוֹרָה כֻּלָּם אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, כִּי לֹא יִכָּרֵת וְיָמוּת בְּטֶבַע הַבָּא עַל אַחַת מִן הָעֲרָיוֹת אוֹ הָאוֹכֵל חֵלֶב, וְלֹא יִהְיוּ הַשָּׁמַיִם כַּבַּרְזֶל בְּטִבְעָם מִפְּנֵי זָרְעֵנוּ בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, וְכֵן כָּל יִעוּדֵי הַתּוֹרָה בַּטּוֹבוֹת הָהֵן וְכָל הַצְלָחַת הַצַּדִּיקִים בְּצִדְקָתָם וְכָל תְּפִלּוֹת דָּוִד מַלְכֵּנוּ וְכָל תְּפִלּוֹתֵינוּ – נִסִּים וְנִפְלָאוֹת, אֶלָּא שֶׁאֵין בָּהֶם שִׁנּוּי מְפֻרְסָם בְּטִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי זֶה כְּבָר (רמב"ן על בראשית י"ז:א') וְעוֹד אֲפָרְשֶׁנּוּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם (שמות ו ב ויקרא כו יא). וְהִנֵּה אֶתֵּן לְךָ עֵד נֶאֱמָן עַל מָה שֶׁאָמַרְתִּי, יָדַעְנוּ כִּי מֵעֵת בּוֹא יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ עַד לֶדֶת אֲדוֹנֵינוּ דָּוִד הָיָה כִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים שָׁנָה, וְהַיָּמִים יִתְחַלְּקוּ לְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת, שַׂלְמוֹן וּבֹעַז וְעוֹבֵד וְיִשַׁי, וְיַגִּיעַ לְכָל אֶחָד מֵהֶם צ"ג שָׁנָה, וְהִנֵּה כֻּלָּם זְקֵנִים קָרוֹב לְאַבְרָהָם וְהָיוּ מוֹלִידִים כָּל אֶחָד בִּשְׁנַת מוֹתוֹ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ, כִּי אֵין הַחַיִּים בִּזְמַנָּם מֵאָה שָׁנָה. וְאִם הוֹלִיד אֶחָד מֵהֶם בְּבַחֲרוּתוֹ כַּמִּנְהָג, יִהְיוּ הָאֲחֵרִים זְקֵנִים מְאֹד יוֹתֵר מֵאַבְרָהָם, וִיהִי בָּהֶם הַפֶּלֶא גָּדוֹל יוֹתֵר מְאֹד, כִּי יְמֵי הָאָדָם בְּדוֹר אַבְרָהָם אֲרֻכִּים וּבִשְׁנוֹת דָּוִד חָזְרוּ לְמַחֲצִיתָם. וְאוּלַי חָיוּ יוֹתֵר, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁהָיוּ לְשַׂלְמוֹן יָמִים רַבִּים בְּבוֹאָם לָאָרֶץ. וְלָכֵן נָתְנוּ אַנְשֵׁי הַקַּבָּלָה וְהֵם חַכְמֵי אֱמֶת לְעוֹבֵד יָמִים רַבִּים, וְהוּא נֵס נִסְתָּר נַעֲשָׂה לַאֲבִי הַמְּלוּכָה בֶּן הַצַּדֶּקֶת הַבָּאָה לַחֲסוֹת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. וְכֵן יַזְכִּירוּ בְּאִמּוֹ אֹרֶךְ יָמִים רַבִּים. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי כִּי הַפֶּלֶא בְּאַבְרָהָם אֵינֶנּוּ כַּאֲשֶׁר יַחְשֹׁב הֶחָכָם הַנִּזְכָּר וְזוּלָתוֹ מִבַּעֲלֵי הַמִּקְרָא, כִּי אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק טֶרֶם מוֹתוֹ שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, וְהִנֵּה לֹא עָבְרוּ עָלָיו שְׁנֵי חֲלָקִים בְּיָמָיו, וְהָאֲנָשִׁים בְּכָל דּוֹר אֵין הַזִּקְנָה בָּהֶם עַד עֲבֹר עֲלֵיהֶם שְׁלֹשֶׁת חֶלְקֵי יְמוֹתָם, כַּאֲשֶׁר יַחְשְׁבוּ הָרוֹפְאִים הַיַּלְדוּת וְהַבַּחֲרוּת וְהָאִישׁוּת וְהַזִּקְנָה, וּבַדּוֹרוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הַיָּמִים בָּהֶם כְּשִׁבְעִים שָׁנָה לֹא יְחַשְּׁבוּ לוֹ הָרוֹפְאִים זֹקֶן עַד אַחַר שִׁשִּׁים. וְעוֹד כִּי אַבְרָהָם הוֹלִיד בָּנִים רַבִּים אַחֲרֵי אַרְבָּעִים שָׁנָה מִלֶּדֶת יִצְחָק, וְיִהְיֶה הַפֶּלֶא כִּפְלֵי כִּפְלַיִם. וְאִם נֹאמַר שֶׁהֶחְזִירוֹ הָאֵל לִימֵי בְּחוּרוֹתָיו, יִקְשֶׁה עָלָיו כִּי לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב הַפֶּלֶא הַגָּדוֹל הַזֶּה וְהוּא נֵס גָּלוּי וּמְפֻרְסָם בְּהֶפֶךְ מִן הַטֶּבַע. וּמִן הַיָּדוּעַ כִּי הָאֲנָשִׁים בַּדּוֹר הַזֶּה מֵהֶם שֶׁיּוֹלִידוּ בְּזִקְנָתָם עַד מְלֹאת שִׁבְעִים שָׁנָה אוֹ שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְיוֹתֵר כְּפִי הִתְקוֹמֵם בָּהֶם הַלַּחוּת לְפִי טִבְעָם, וְגַם הַנָּשִׁים אֵין לָהֶן זְמַן, וְכָל עוֹד הֱיוֹת לָהֶן הָאוֹרֵחַ תֵּלַדְנָה. רַק הַתֵּמַהּ בְּאַבְרָהָם וְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי שָׁם, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הוֹלִידוּ בִּנְעוּרֵיהֶם וְעַתָּה הוֹלִידוּ זֶה מִזֶּה, וְעוֹד בְּשָׂרָהּ הָיָה פֶּלֶא כִּי חָדַל מִמֶּנָּה אֹרַח כַּנָּשִׁים וְאַחֲרֵי כֵן לֹא תֵּלַדְנָה. וְהִנֵּה אִם יִהְיוּ יְמֵי יוֹכֶבֶד כִּימֵי אָבִיהָ, וְתִתְקַיֵּם בָּהּ הַלַּחוּת עַד קָרוֹב לְזִקְנָתָהּ כְּמִשְׁפַּט הַנָּשִׁים, אֵינֶנּוּ פֶּלֶא אִם תּוֹלִיד בַּזְּמַן אֲשֶׁר נָתְנוּ לָהּ רַבּוֹתֵינוּ, מִפְּנֵי שֶׁרָצָה הָאֱלֹהִים לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי הָאַחִים הָאֵלֶּה וְלֹא הִגִּיעַ הַקֵּץ, אִחֵר לֵדָתָם יָמִים רַבִּים עַד כִּי זָקְנָה אִמָּם, וְלֹא יִפָּלֵא מֵה' דָּבָר:

ועל נבואת אחיה השילוני. (מלכים א י״א:כ״ט) שקרע ממנו המלכות ונתנה לירבעם: