פרשנות מצטטת על מלכים א יג:כ

צו לצו קו לקו, לפי דעתי הטעם צו לעצמו וקו לעצמו, כלומר נפרד ובודד, וכן דור לדור ישבח מעשיך (תהלים קמ"ה ד) כל דור בפני עצמו, וכן יום ליום יביע אמר ולילה ללילה יחוה דעת (תהלים י"ט ג') היום לעצמו יביע אמר, והלילה לעצמו יחוה דעת, היום מצד אחד והלילה מצד אחד מספרים כבוד אל, כי מה שהיום מגיד, דבר נפרד ונבדל הוא ממה שיגיד הלילה (אבל פה לפה (מ"ב יו"ד כ"א, וכ"א י"ו) מליצה אחרת היא, והיא כמליצת מפה אל פה (עזרא ט' יא); ויד ליד (משלי י"א כ"א, י"ו ה') אין ענינה נודע בבירור). אבל לפרש כרוז' וגיז' צו לצו כמו צו על צו, להורות תוספת והעמסה, לא יתכן, כי לא מצאנו אות הלמד משמשת להוראה זאת, אלא על, כמו ספו שנה על שנה (למטה כ"ט א), ימים על ימי מלך תוסיף (תהלים ס"א ז'), כי יספנו על כל חטאתינו רעה (ש"א י"ב י"ט), כי יוסיף על חטאתו פשע (איוב ל"ד ל"ז), למען ספות חטאת על חטאת (ישעיה ל א'), הוה על הוה תבא (יחזקאל ז' כ''ו), שבר על שבר נקרא (ירמיה ד' כ), רק בקצת מקומות בא אל במקום על (כמו שבאה מלת אל לפעמים במקום על גם בשאר ענינים, כמו ויהי הם יושבים אל השלחן (מ"א י"ג כ') וחבריו) כמו ושמועה אל שמועה תהיה (יחזקאל ז' כ''ו), ותוסף אל תזנותיה (שם כ"ג י"ד), ויוסף ה' אלהיך אל העם (ש"ב כ"ד ג'), אבל הל"מד לא תבא מעולם על ההוראה הזאת, כ"א להורות מי שהתוספת היא להנאתו ולטובתו, כמו ואוסיפה לך כהנה וכהנה (ש"ב י"ב ח').

ונתת אל הארון. כמו בארון (רש"י) ולרבותינו שהצווי על מלאכת המשכן הנאמר כאן בפרשת תרומה היה קודם מעשה עגל (כמ"ש בויקהל ל"ה ה' קחו מאתכם, בשם מכדרשב"י) אפשר לתת טעם שלא אמר בארון כראוי להורות על ביאת דבר בתוך דבר, לפי שידע הוא ית' כי לוחות העדות הראשונות המדובר מהם בזה אין סופם לבוא אל תוך הארון, כי שברים יהי', וכדעת ריב"א (פ"ו דשקלים) דשברי לוחות לא היו מונחות בארון שעשה בצלאל, כ"א בארון המיוחד לעצמו, לכן אמר בהם מלת אל, שיורה גם על דבר הסמוך, כמו ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים (חיי שרה כ"ד י"א) יושבים אל השולחן (מ"א י"ג כ') וכיון שסופם שלא יבואו אל תוכו רק סמוכים אלי' לכן אמר אל, וגם לרבנן דשברי לוחות היו מונחות בארון שעשה בצלאל, מ"מ לא היו הארון מקום המיוחד להם כ"א ללוחות שניות שהם העיקר, ושברי לוחות הראשונות לא היו מונחים רק תחת לוחות האחרונות (עי' ב"ב י"ד ב'), וכיון שלא היו בתוכיות הארון רק כטפל לגבי העיקר לכן אמר בהם מלת אל דמשמעותו לכאן ולכאן כי תוכיותן הוא כאילו היו בחצון וסמוך. אמנם בלוחות שניות אמר באמת (עקב י') ושמתם בארון, ואשים את הלוחות בארון, כי באו אל התוך המיוחד להם, והתבונן כי שם יזכיר אותם בשם לוחות, וכאן השמיטו כי לא נשארו בתמונות לוחות כי שברים היו, והתבונן עוד על שנוי לשון, כאן אמר לשון נתינה ושם אמר לשון שימה, כי ללוחות שניות שהיו העיקרים בארון והיו מונחות בו על הסדר הנאות והמחוייב להן אמר לשון שימה, אמנם כאן בלוחות ראשונות שסופם להיות שברים ואין קפידא בסדר הנחתם אמר לשון נתינה (עמ"ש פקודי מ' י"ח ויתן וישם). אמנם מה שאמר לקמן (פקודי מ' כ') ויתן את העדות אל הארון צריך ביאור:

וב"דעת מקרא" על אתר מעיר ר' עמוס חכם (הערה 25), שיתכן שזאת שיטת חלוקת הפסקאות - לתת רווח לפני "וידבר ה'", ואפילו באמצע הענין, ואפילו באמצע הפסוק (השוה במדבר כו, א; דברים ב, טז-יז; מלכים א' יג, כ; יהושע ד, א; שם ו, א ועוד). (פ' וארא תשנ"ה)