פרשנות מצטטת על מלכים א יג:לג

ומל ה' אלהיך את לבבך. בסנהדרין פ' חלק דף ק"ב אחר הדבר הזה (מלכים א' י"ג) מאי אחר אמר רבא אחר שתפס הקב"ה לירבעם בן נבט בבגדו ואמר חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לי' מי בראש א"ל בן ישי בראש. א"ל א"ה לא בעינא והוא תמוה מאוד כיון שאמר לו ואני ואתה ובן ישי נטייל. א"כ הרי הקדים ה' את ירבעם בראשונה. וא"כ היאך חזר בו אח"כ ואמר בן ישי בראש. ועוד דע"כ הטייל בג"ע הוא אחרי מותו שמחיים א"א לילך בג"ע וא"כ קשה טובא דמשום שבן ישי יהי' בראש לא רצה לחזור בי הא בוודאי אם לא יחזור יירש גיהנם וכי לא עדיף לילך בג"ע אחר בו ישי מלירש גיהנם. ועוד קשה דלמה אמר הקב"ה בן ישי ולא אמר דוד הא בתה' ה' על הכתוב עד מה כבודי לכלימה פרש"י שקורין אותו בן ישי ולמה לו להקב"ה לעשות כבודו של דוד לכלימה. וליישב כ"ז נראה דהנה כבר כתבתי כמה פעמים שדרך לקרות הסיבה בשם המסבב. כגון אם ראובן יסבב סיבות שיהרג שמעון ע"י אחד דרך לומר שראובן הרגו לשמעון אף שראובן לא הרגו וכיון שהקב"ה הוא סיבת כל הסיבות כשנולד התעוררת תשובה באדם ע"י היצר טוב או ע"י התורה. יכולין אנו לקרוא להקב"ה שהוא הי' המעוררו לתשובה לזה אמר שבא פעם אחת לירבעם התעוררת תשובה גדולה ע"י היצ"ט או ע"י התורה. קורא ההתעוררת החזקה ההוא לחשוב כאלו תפסו בבגדו וא"ל חזור בך וארורים הרשעים שאפי' בשעה שמתעוררין בתשובה אין תשובתן שלימה והי' חושב במחשבתו שהוא יותר גדול מדוד ולזה חשב בשכלו שאם יחזיר בתשובה יהי' יותר חשוב מדוד ולכך אמר בשם הקב"ה שהקב"ה ואחריו הוא ואחריו בן ישי יטיילו בגן עדן. ולכך קרא אותו בן ישי ולא דוד שהוא מאמר ירבעם בשם הקב"ה ואמר אח"כ מי בראש כלומר אתיישב בדעתי כשאחזור בתשובה אצטרך לעלות לרגל לירושלים והמלוכה תחזור לדוד ולזה אמר בן ישי בראש כלומר כשאחזור בתשובה ע"כ צריך לעשות לבן ישי בראש ולכך אמר אי הכי לא בעינא והורה לנו בזה המאמר איך שהקנאה מוציאה את האדם מן העולם:

גם יש דרש להרויח נפש חלושה בהלכה קשה, ויש דרש מסברא ידועה, ויש שהוא בהלכה שאיננה קבועה, גם יש דרש שהוא טוב לאחרים, וידריך בדרך תבונה את הנערים, כי יש עוף שאיננו רואה ביום הנגוהות, ובלילה רואה מפני שעיניו כהות, כדרש שהעולם נברא בבי״ת בעבור ברכה, ואם הדבר ככה, ״הנה ד׳ בוקק הארץ ובולקה״ (ישעי׳ כד א), ״ואשיתהו בתה״ (שם ה ו), ״ובטלו הטוחנות״ (קהלת יב ג), ״בל ידעום״ (תהלים קמז כ), ״משחת בלי״ (ישעי׳ לח יז), ״בלו שמלותיכם״ (דבר׳ כט ד), ״בלע ד׳״ (איכה ב ב), ״בלל ד״׳ (ברא׳ יא ט), ״ובתקוך״ (יחז׳ טז מ), ״וברא אתהן״ (שם כג מז), ״בין בתריו״ (ירמיה לד יח), ״בזיון וקצף״ (אסתר א יח), ״ילדו לבהלה״ (ישעי׳ סה כג), ״בלהות אתנך״ (יחז׳ כו כא) ״איש בליעל״ (משלי כז יז), ״בעל פעור״ (דבר׳ ד ג), ״כרע בל״ (ישעי׳ מו א) ״כהני במות״ (מ״א יג לג)

ומשחת אותם ומלאת את ידם כל מלוי ידים לשון חנוך, כשהוא נכנס להיות מוחזק בו מאותו היום והלאה. לשון רש"י. (רש"י על שמות כ״ח:מ״א) ולא הבינותי בדבריו איך יבא לשון מלוי ידים לחנוכת כל דבר. ומה שאמר הרב כי בלשון לעז כשממנין אדם על פקודת דבר נותן השליט בית יד של עור שקורין גונ"ט, ועל אותו בית יד הוא מחזיקו בדבר והוא מלוי ידים, לא ידעתי אם ירצה הרב לומר שעל שם הבית יד יקרא החנוך מלוי ידים, ויביא ראיה מן המנהג, ודע כי הענין ההוא יצא להם מן התורה שהוא אצלם קנין החליפין של בועז, וכך מתורגם להם שלף איש נעלו (רות ד ז), ששולף הגנ"ט שלו, והם אומרים שהגואל נתן לבועז, וזה מנהגם הוזכר בספרי חכמיהם. והנה דברנו בדברי הבאי: והנכון בלשון מלוי ידים בתורה שהוא לשון שלמות, כלשון כי מלאו ימי (בראשית כט כא), ובמלאת הימים האלה (אסתר א ה), עד יום מלאת (ויקרא ח לג), בהשלימם, וכן בכסף מלא (בראשית כג ט), מחיר שלם והטעם, כי הזר אשר לא תשיג ידו בטהרתו להקריב קרבן או לעבוד עבודת המלכות הנה ידו חסרה בעבודה ההיא, וכאשר יכשר לעשות כן הנה ידו שלימה, ראויה לכל העבודות והמלאכות. וכן מלאו ידכם היום (שמות ל״ב:כ״ט), כי עתה ידיכם מלאה בכל עבודת השם, כי איש בבנו ובאחיו עבדתם אותו. או שירמוז להם כי בזכות זה יהיו נבחרים לעבוד עבודת ה' במשכן, כמו שאמר בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי (דברים י ח):
ודוד המלך אמר לישראל בנדבת הבית ברצותי בבית אלהי יש לי סגלה זהב וכסף נתתי לבית אלהי, ואמר להם ומי מתנדב למלאת ידו היום לה' (דהי"א כט ה), כי בהתנדבם לבנין הבית תהיה ידם שלימה בכל הקרבנות ובכל העבודות, כי אין עבודת ישראל להקב"ה שלימה אלא בבית המקדש וכן איל המלואים בפרשה הזאת (שמות כ״ט:כ״ב) שמלוי הכהנים בו, כי חטאת והעולה לכפר, וזה למלאת ידו בהקרבה: ומצאתי בתרגום הירושלמי שתרגם איל המלואים דאשלמותא (כ"ה בתרגום יונתן ויקרא ח כב), וכן תרגם בכולם לשון שלמות אבל אונקלוס (תרגום אונקלוס על שמות כ״ח:מ״א) רדף הענין ולא הקפיד בלשון, כמנהגו במקומות רבים: ויש מפרשים (הרד"ק בספר השרשים שרש מלא) ומלאת את ידם, שימלא ידם מן הקרבנות, וכן החפץ ימלא את ידו (מלכים א י״ג:ל״ג), שיקריב מהן כרצונו מלא ידיו והנכון מה שפרשתי. ופירוש החפץ ימלא את ידו ויהי כהני במות (שם), שיביא מלואים לו בקרבן כאשר בדא מלבו לחנכו, ואחרי כן יהיה כהן לבמות, כי בדומה לדרכי התורה יעשו: