וְהָיָ֖ה מֵהַנַּ֣חַל תִּשְׁתֶּ֑ה וְאֶת־הָעֹרְבִ֣ים צִוִּ֔יתִי לְכַלְכֶּלְךָ֖ שָֽׁם׃
רש"י
על פי הדבור שאני - שהקב"ה התירו לפי שעה דכתיב (מלכים א יז) ואת העורבים צויתי שם לכלכלך:
ברכת אשר
דומה שעילת הדרשה היא במצבים הדומים - יבושת שבכאן ומשם עצירת גשמים. כך משמע מדברי רש"י, אך עדיין קשה לי שכאן מדובר בעורב אחד, ואלו שם (מלכים א' יז, ד ושם, י) מדובר בעורבים, לשון רבים. (פ' נח תשנ"ד) ומהרש"ל מבאר שדרשו מהכתוב "עד יבשת המים" ולא "יבשת הארץ", שהכוונה לזמן עצירת הגשמים.
רש״ש
שם חד לצואה כו'. עפרש"י. והכוונה שהקב"ה מצוה למים וגוזר עליהם שיפעלו הצבת בטן והפלת ירך כמו ואת העורבים צויתי (מלכים א' יז ד) דאליהו. ועל העבים אצוה (ישעיה ה ו). ולכן לא יפה עשה התוי"ט שהשמיט תיבת למרים שבפרש"י. והנה הגמרא לא נקטה הדרשות לסדר הכתובים אשר מהם נדרשות. וכן לקמן ג"פ האמורים בפרשה אם נטמאה כו' אינן כסדרן בפרשה: