פרשנות מצטטת על מלכים א יח:ז

עוד למוד ז' והוא בל נעשה הדבר מצות אנשים מלומדה. אך למען שמוע אל דברי מלכנו מנהיגנו המלמדנו תורה ומצות. רק למה שהיא מצות ה' אלהינו. ונשמח ונעלוז בעבודתו. ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם כרוב רחמיו לקבל שירות מידנו. כי מה האדם שיבא אחרי המלך ושיקבל עבודה מידו. והנה על הלימוד ה' הזה. אמר זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא כו'. לו' הלא אמרתי אליכם תקריבו את קרבנכם. ועי"כ היום ה' נראה אליכם. לא תעשו העבודה על מנת לקבל השראת שכינה. שלא תהיו כמנסים את ה' ועושים על מנת לקבל פרס. רק זה הדבר למה שצוה ה' תעשו לקיים מצותו לבד. ואז הוא ית' כרוב חסדיו יעשה את שלו וירא אליכם כבוד ה'. ולא שתכונו לרך. וכמאמר התנא (אבות פ' א') אל תהיו כעבדים וכו'. והוא כענין יחזקאל בלכת אליו חנניה וחבריו. ידרוש מאתו יתברך אם יצילם מאתון נורא והשיב להם על כי ה' חי אני אם אדרוש להם והי' לבל יעשו כדי שיצילם. כי אם הם יעשו את שלהם לקדש את ה' בין יציל בין לא יציל. ואז הוא ית' עשה את שלו והצילם. וגם הלימוד ו' הוא במקרא הזה. והיא מעלת הבטחון. בל ירפו ידי עובדי את ה' אם אומר מלהביא את הטובה מהרה. כי מנסה ה' אם חזקים באמונתו יתברך המה. כאשר כתבנו שעשה בקריעת ים סוף. שלא קרעו טרם נכנסו ישראל תוך המים עד חוטמם כמדובר. וכאשר עשה לדוד (שמואל ב ה׳:כ״ד) שאמר לו יתברך. בל ישא ידו על אויביו עד שמוע קול צעדה בראשי הבכאים. ואז"ל שהיו מתקרבים האויבים והיו שיני גבוריו קהות להלחם. והיה דוד מעכב עד שמוע קול צעדה בבכאים. עד שהיתה חרב אויביו כמעט נטויה על ראשי ישראל. ואז שמע קול הצעדה בבכאים. וישא ידו להם ויתנם ה' בידו. ולמה עשה כן היא יתברך לאחר תנועת הקול ההוא עד יבואו מים עד נפש. ולא עודם מרחוק. אם לא לנסות את דוד אם יחזיק באמונתו למען אותו הזכות תעזרנו וכאשר עשה אליהו בהר הכרמל (מלכים א י״ח:ז׳) ששחט ונתח ויתן על המזבח. ולא בקש תרד אש מן השמים קודם ישחט את הפר כ"א אחרי כן. ולא עוד אלא ששנה ושלש להריק כדי מים ואחרי כן התפלל על האש. ואין זה רק להורות גודל הבטחון כאמור. וכענין הזה הוא מאמר הכתוב. ומה שחזר משה לאמר זה הדבר אשר צוה ה'. זולת מה שכתבנו:

מסיפיה לרישיה – הפרו תורתו עושי רצונו כגון אליהו בהר הכרמל (מלכים א י״ח:ז׳) שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות משום דעת לעשות סייג וגדר בישראל לשמו של הקדוש ברוך הוא: