וַיִּקַּ֣ח אֵלִיָּ֗הוּ שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ אֲבָנִ֔ים כְּמִסְפַּ֖ר שִׁבְטֵ֣י בְנֵֽי־יַעֲקֹ֑ב אֲשֶׁר֩ הָיָ֨ה דְבַר־יְהוָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר יִשְׂרָאֵ֖ל יִהְיֶ֥ה שְׁמֶֽךָ׃
אבן עזרא
ויאמר. עתה הזכיר תחלת המצות שהיו על ידי משה ואהרן, כי הם לבדם היו נביאי התורה, כי אחריהם לא נתחדשה מצוה, רק אם היתה לצורך שעה כדבר גדעון ואליהו, ואל יעלה על לבך דבר השיר שהיה בבית השם על יד דוד כי כמו תקון היה, ומוסד שיסד דוד ושלמה וככה כתוב באמונתם ולא בנבואתם, והגאון אמר, כי קבלה היתה בידם מפי משה, כי מלך יקום ויחדש כלי שיר וכמוהו לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת (ירמי' יז כב):
חזקוני
ושתים עשרה מצבה כדכתיב והגבלת את העם סביב. ג׳ שבטים במזרח וג׳ בדרום וג׳ במערב וג׳ בצפון. כסדר שהיו במדבר שרוין סביבות המשכן. וי״א הי״ב אבנים הציב במזרח להעיד שכולם נתרצו בקיום ודוגמא זו מצינו שעשה אליהו בהר הכרמל ויקחו שתים עשרה אבנים למספר בני ישראל.
מחוקקי יהודה; יהל אור
(טז) שעשה אליהו בהר הכרמל כמש"כ, ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב (מ"א יח לא):