וְהִשְׁאַרְתִּ֥י בְיִשְׂרָאֵ֖ל שִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֑ים כָּל־הַבִּרְכַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־כָֽרְעוּ֙ לַבַּ֔עַל וְכָ֨ל־הַפֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־נָשַׁ֖ק לֽוֹ׃
ביאור יש"ר
ירחץ, אין רחיצת הכרעים בעבור שנדבק בהן אשפה כשכורעת עליהן, שהרי הופשט עורן אבל גזירת הכתוב הוא, ואפשר לפי שהעולה בא על הרהור הלב, שמהרהר מחשבות עברות חמורות, כמו והעלה עולות וכו' כי אמר אולי וכו' וברכו אלהים בלבבם וכו' (איוב א' ה') רמז ברחיצת הכרעים לטהרה ממחשבת ע"ז, כדרך כל הברכים אשר לא כרעו לבעל (מלכים א' י"ט י"ח), וממחשבות ג"ע כמו תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרים (איוב ל"א י'), וממחשבות ש"ד, וכמו וכלכם לטבח תכרעו (ישעיה ס"ה י"ב), והקרב בעבור הגזל והחמס ומאכל תאוה של איסור, והרחיצה כמו רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם וכו' (ישעיה א' ט"ז):
רש"י
שִׁבְעַת אֲלָפִים. אוֹמֵר אֲנִי, הֵם שֶׁאָמַר עֲלֵיהֶם: כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל שִׁבְעַת אֲלָפִים.
מצודת דוד
כל בני ישראל. רצה לומר: לא היה עוד ביניהם אנשי מלחמה, או שהמה היו הכשרים בכל בני ישראל, וכמו שנאמר למעלה (יט יח): והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכו׳:
רש"י
להכות נדיבים עלי יושר. להכות הטובים שבהם שהיו נדיבים עלי יושר שנאמר והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל (מלכים א י״ט:י״ח):