פרשנות מצטטת על מלכים א י:כא

אמר קהלת. אלו אחר אמר הבל הבלים הייתי אומר, זה שלא קנה ב׳ פרוטות מימיו הוא מגנה ממונו של עולם, אבל שלמה שכתוב בו (מלכים א י׳:כ״א) אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה – לזה נאה לומר הבל הבלים ^חמה שתפס הציור בקנין כסף הוא רק למשל, ועיקר הכונה מי שלא נהנה מתענוגי עוה"ז לא שייך ביה שיאמר הבל הבלים, אחרי דמכיון שלא טעמם אינו יכול להבטיח כי הם הבל, דאולי באמת יש בהם ממש, משא"כ שלמה שהשיג ונהנה מכל והוא אומר שהכל הבל – עליו יש לסמוך בזה, ותכלית הכונה בזה, שזה שלא יוכל להשיג מקניני העוה"ז ותענוגיו אל ידאג לזה, יען כי הלא שלמה שהשיג הכל ואמר הבל הבלים, א"כ אין הדבר שוה כלום לדאוג להם. .
(מ"ר פרשה ג' פסוק י"א)

והשקות בכלי זהב. א"ר פינחס בשם ר' יצחק, והלא נפשו של אדם חותה לשתות בשל זהב, אלא אלו כלי זכוכית משובחים שרואין צל פניהם בהם והם יפין ויקרין בכלי זהב ^עבהלשון חתה מקורו מלשון יוני, וענינו קצה, גועל נפש, וכ"ה בירושלמי פ"ח דתרומות. ולא נתבאר כלל ענין השאלה והלא נפשו של אדם חותה [קצה] לשתות בשל זהב, והלא מעשים בכל יום לשתות בכלי זהב במשתאות גדולות. וגם מצינו בשלמה (מלכים א י׳:כ״א) וכל משקה כלי המלך זהב, ויתכן לומר דמדייק הלשון והשקות שהוא פעל יוצא, וכמו השקיני נא, וגם גמליך אשקה (פ' חיי), ומשמע שהיו אנשים משקים את האורחים, ואין זה הנהוג כלל, אלא הול"ל והשתיה או והמשתה בכלי זהב. וזולת זה הנה לגבי עשירותו הנפרזה של אחשורוש שחשב בפסוק הקודם שוב אין כל חידוש ורבותא לספר שהיו שותין בכוסית זהב, שזה דבר מצוי מאד לכל איש אמיד, ולכן דריש דהכונה כאן לא על גוף השתיה שבכלים אשר על השולחן, הכוסית והגביעים, אלא על הכלים שהיו מחזיקים בהם היין לתת מהם על השולחן, כמו החביתין, היו ג"כ של זהב, ואחרי שארכה המשתה ק"פ יום והכינו יין בחביתין של זהב לכל משך אותו הזמן, זה הוי באמת רבותא וחידוש מעשירות נפרזה, וידוייק לפי"ז גם הלשון והשקות, והיינו מה שהיו המשרתים משקים, כלומר מריקים ומזמינים יין אל השלחנות. והנה איתא בתענית ז' א' שהיין המשומר בכלים של זהב מתקלקל ונפגם, ופריך בזה, דאחרי שארבה המשתה ק"פ יום איך הכינו והחזיקו יין לכל אותו הזמן בכלי זהב, והלא במשך זמן כזה נפגם עד שנפשו של אדם קצה לשתות מהם, ומשני שגם אותן הכלים היו כלי זכוכית יקרים. .
(שם)

ונתת על השלחן וגו'. הלחם רומז ליסוד עולם ודין הוא שיהיה על השלחן שלא ישאר שלחן יי' בלתי מזונות הפך ואין איש שם על לב (ישעיה נז א) וצריך להתבונן למה היה הלחם מונח על הקשות ולא על השלחן מוסף על זה שכבר עוררתי כי צריך להמציא מקום למטה שבו תחול הברכה מלמעלה כי אין הברכה של מעלה חלה על דבר ריקם ראיה לדבר הגידי לי מה יש לך בבית (מלכים ב' ד ב) דהא אין מברכין על שלחן ריקם שאם אין יסוד למטה אין ענין של מעלה חל בו. דוגמא לדבר זה אמרו רז"ל עצם יש באדם שאינו כלה לעולם והוא עצם התחתון שבשדרה וקראוהו רז"ל תרווד רקב ואמר עליו שאם תכניסהו באש אינו נשרף לעולם כל שכן שאינו כלה לעולם. ובויקרא רבה מהיכן אדם מציץ לעתיד לבוא מלוז של שדרה הביאו ללוז אחד נתנוהו במים ולא נמחה באור ולא נשרף ברחים ולא נטחן נתנוהו על הסדן התחיל מכיש עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא הועיל ממנה כלום זהו שנאמר וינאץ השקד (קהלת יב ה) והקב"ה משאיר באדם זה העצם עד תחיית המתים ואז התחייה חל עליו. וכשאינו כורע במודים להודות על אמונת בוראו מאותו עצם נעשה נחש ברייה המקולקלת ולעולם לא יבנה עוד עם יושבי חלד. ואמר עוד כי העצם ההוא יתרטב בטל שעתיד להחיות בו את המתים ונעשה כשאור בתוך העיסה ויתפשט לכאן ולכאן וימתחו מתוכו כל האיברים והגידים ועור ובשר ויתגלגלו עד ארץ ישראל ושם יקבלו רוחותיהם בארץ הטהורה והקדושה. כל זה מורה כי אין שום ענין של מעלה חל זולתי כשיש לו מקום למטה כי מששת ימי בראשית שנברא יש מאין לא נברא עוד רק יש מיש. והנה סוד לחם הפנים על דרך האמת כי כאשר תבין מלת לפני תבין שמו וסודו ורמוז בפסוק ברכת יי' היא תעשיר (משלי י כב) כי היא המעשרת שנאמר מצפון זהב יאתה (איוב לז כב) ומשם תחול הברכה ויצא שובע לכל ישראל ולכך אמר כל כהן המגיעו כפול אוכל ושובע. ואמרו רז"ל בפסוק הנה מטתו שלשלמה (שה"ש ג ז') מה המטה אינה אלא לפרייה ורבייה כך בית המקדש כל מה שהיה בתוכו היה פרה ורבה שנאמר ויאריכו הבדים מלכים א' ח ח) וכן הוא אומר זהב פרוים (ד"ה ב' ג ו). וכן הוא אומר בית יער הלבנון (מלכים א' י כא) כמה דהדין חורשא סגי ולזה רמזו רז"ל בתענית אין הגשמים יורדין אלא א"כ נמחלו עונותיהן של ישראל שנאמר רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב נשאת עון עמך (תהלים פה ב) אי נמי מדכתיב ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עמך ישראל וגו' (מלכים א' ח לו) ונתת מטר על ארצך וגו' והבן כל זה כי על הארץ הנזכרת במעשה בראשית כיון הכתוב: