וּמוֹצָ֧א הַסּוּסִ֛ים אֲשֶׁ֥ר לִשְׁלֹמֹ֖ה מִמִּצְרָ֑יִם וּמִקְוֵ֕ה סֹחֲרֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ יִקְח֥וּ מִקְוֵ֖ה בִּמְחִֽיר׃
טוב הלבנון
ולא היה מקוה מנוחה ממקוה שם מקוה נאמר על איסוף וקיבוץ כמו מקוה המים וכמו ומקוה סוחרי המלך יקחו מקוה (מלכים א י׳:כ״ח). והענין כי ידוע שפיזור הנפש ר"ל שהאדם מתבונן בהרבה מעניניו מביא טרדות רבות והעצבות נמשך מן הטרדות. ובהפך מנוחת הנפש מביא ההשקט והשמחה אחריו. ומעתה לולא השכחה לא היה מקוה מנוחה ר"ל לא היה מאסף דעותיו אל המנוחה משום עניני תקוה באם היה זוכר תמיד דברים המעציבים אותו ובכללו פיזור הנפש: