וַיֹּ֥אמֶר נָב֖וֹת אֶל־אַחְאָ֑ב חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵֽיהוָ֔ה מִתִּתִּ֛י אֶת־נַחֲלַ֥ת אֲבֹתַ֖י לָֽךְ׃
ספורנו
וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן. שֶׁיִּמְכּוֹר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נָאוֹת לְאִישׁ נִכְבָּד לִמְכּוֹר מֵאֲחֻזָּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד נָבוֹת כְּאָמְרוֹ (מלכים א כא:ג): "חָלִילָה לִי מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבוֹתַי לָךְ".
שד"ל
נחלתך: ארץ ישראל נקראת נחלת ה', כאילו היא אחוזתו וחלק ירושתו, החביבה על האדם (ובפרט אצל הקד'מונים כנראה מענין נבות, מלכים א' כ"א ג'), כמו באו גוים בנחלתך )תהלים ע"ט א'), ונחלתי שמתם לתועבה (ירמיה ב' ז'), כמו שנקראו ישראל חלק ה' ונחלתו להורות חביבותם עליו.