וַיֹּ֣אמֶר מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֣ל ׀ אֶֽל־יְהוֹשָׁפָ֡ט ע֣וֹד אִישׁ־אֶחָ֡ד לִדְרֹשׁ֩ אֶת־יְהוָ֨ה מֵאֹת֜וֹ וַאֲנִ֣י שְׂנֵאתִ֗יו כִּ֠י לֹֽא־יִתְנַבֵּ֨א עָלַ֥י טוֹב֙ כִּ֣י אִם־רָ֔ע מִיכָ֖יְהוּ בֶּן־יִמְלָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט אַל־יֹאמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ כֵּֽן׃
מלבי"ם באור המילות
שמעו עמים, הקשיבי ארץ. עמים קורא שבטי ישראל, שכן בלשון זה אמר מיכיהו בן ימלה (מלכים א כ״ב:ח׳) שמעו עמים כולם, על השבטים, וכבר בארתי (הושע ה') שכ"מ שידבר אל שני נושאים מתחלפים, יתפוס אל נושא החשוב לשון שמיעה ואל הפחות ממנו לשון הקשבה שמורה שיקשיב מרחוק:
רשב"ם
לדרוש את ה' - אל הנביאים שבאותן הימים, כדכתיב: לדרוש את ה' מאתו. וכתיב: כי יבא אלי העם לדרוש את ה'.
מחוקקי יהודה; יהל אור
(נז) צ"ל "מיכיהו" (שופ' יז א) הוא מיכה (שם פ' ה) וכן מיכיהו בן ימלא (מ"א כב ח) הוא מיכה (דה"ב יח יד) ואפשר לפרש דעת הח' ז"ל כמו מעכה בת אבישלום (מ"א טו ב) הוא (צ"ל היא) מיכיהו (דה"ב יג ב) ועיין ברא' לו א, יהל אור אות ג: