וַיִּשְׁלַ֥ח אֵלָ֛יו שַׂר־חֲמִשִּׁ֖ים וַחֲמִשָּׁ֑יו וַיַּ֣עַל אֵלָ֗יו וְהִנֵּה֙ יֹשֵׁב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הָהָ֔ר וַיְדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו אִ֚ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים הַמֶּ֥לֶךְ דִּבֶּ֖ר רֵֽדָה׃
שד"ל
שרי אלפים וגו': לדעת רז"ל כל עשרה מישראל היה להם שר אחד, וכל חמשה מהשרים ההם היה עליהם שר חמשים אחד, וכן על זה הדרך; ותמה על זה ראב"ע, שא"כ יצטרך שיהיו שמינית הקהל כלם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע, מה שהוא רחוק הרבה ממנהגו של עולם, והוא פירש בלשון הנשמע לשני פנים, ורלב"ג ודון יצחק השיגו עליו, ואולי אין כוונתו כמו שהבינו הם, אך כוונתו כאחד מן הפירושים שאמר דון יצחק בפסוק הזה, והוא שנקראו שרי אלפים אותם שרים שהעם או המלך נתן להם אלף איש שומרים אותו וסריס אל משמעתו, וכן על הדרך הזה שרי המאות וזולתם; ודון יצחק אמר עוד פירוש אחר בפסוק הזה, והוא כי טעם שרי אלפים עצה ובית דין גדול של אלף איש, וכן ב"ד של מאה, וכן על הדרך הזה. ורלב"ג פירש שרי אלפים שתחתם אלפים הרבה, ואינם רק אחד לכל שבט, ושרי מאות שתחתם מאות הרבה, וכן שרי החמשים והרי העשרות, היו תחתם חמשים הרבה ועשרות הרבה, ולזה דעתי נוטה. ואני מוסיף כי תחלת הנחת השמות האלה היתה באמת להורות מי שתחתיו עשרה, חמשים, מאה, ואלף, כדעת רז"ל, וראיה לזה שר חמשים וחמשיו (מלכים ב' א' ט'), ואחריו הוא אומר תיקר נא נפשי ונפש עבדיך אלה חמשים בעיניך, אך אמרו גם כן שר אלפים למי שתחתיו אלפים הרבה, ושר מאות למי שתחתיו מאות הרבה, אך פחות מאלף, ושר חמשים למי שתחתיו יותר מחמשים ופחות ממאה, ושר עשרות למי שתחתיו יותר מעשרה ופחות מחמשים, אך בזאת לא אסכים עם רלב"ג במה שאמר כי שרי האלפים לא היו רק אחד לכל שבט, ונ"ל כי נשיאי המטות לחוד, ושרי האלפים לחוד, ושרי האלפים היו על אלפים הרבה, אך לא על השבט כלו, גם לא על קצת אלפים משבט זה וקצת אלפים משבט אחר. ואח"ם מוסיף כי נראה שהשרים האלה לא היו משועבדים אלה לאלה, כי לא אמר ששרי העשרות יביאו הדבר הקשה אל שר החמשים, אלא כלם ישפטו הם או יביאו אל משה, רק לפי חכמתם ומעלת מדותיהם הופקדו על אנשים רבים או על מעט. וראב"ע בביאורו הקצר קרב מה שרחק בפירושו הארוך, וקיים ששמינית מחנה ישראל היו חכמים.
רבנו בחיי
ובברכות פרק קמא, ענני ה' א"ר אמי ענני שתרד אש מן השמים ותאכלם, ענני שתסיח דעתם שלא יאמרו מעשה תהו הם מעשה כשפים הם, והששה שירדו דרך כעס ונקמה, האחד היא האש הזאת בנדב ואביהוא, הוא שכתוב (ויקרא י) ותצא אש מלפני ה' וגו', השני כשנתרעמו העם על משה (במדבר יא) ויהי העם כמתאוננים רע וכתיב ותבער בם אש ה', השלישי במחלקותו של קרח דכתיב (שם טז) ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש, הרביעי בענין איוב שנאמר (איוב א) אש האלהים נפלה מן השמים, החמישי והששי שניהם ע"י אליהו שירדה אש מן השמים ושרפה לשר חמשים וחמשיו, ובפעם שנית ירדה אש ושרפה לשר חמשים השני וחמשיו, הוא שכתוב (מלכים ב א) ותרד אש מן השמים ותאכל אותו ואת חמשיו, ונענשו שניהם על שדברו לאליהו בגאוה ובגודל לבב, הראשון אמר (שם) המלך דבר רדה, והשני אמר (שם) כה אמר המלך מהרה רדה.
מחוקקי יהודה; יהל אור
(רמג) ויביא ראיה כי שר חמשים נקרא מי שיש תחת ידו חמשים איש, וכן שר חמשים וחמשיו (מ"ב א ט) ואחריו הוא אומר תיקר נא נפשי ונפש עבדיך אלה חמשים בעיניך (שם פ' יג) ולא הזכיר הכתוב כמה לקח: