וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֡יו הִנֵּה־נָ֣א יֵֽשׁ־אֶת־עֲבָדֶיךָ֩ חֲמִשִּׁ֨ים אֲנָשִׁ֜ים בְּנֵֽי־חַ֗יִל יֵ֣לְכוּ נָא֮ וִיבַקְשׁ֣וּ אֶת־אֲדֹנֶיךָ֒ פֶּן־נְשָׂאוֹ֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה וַיַּשְׁלִכֵ֙הוּ֙ בְּאַחַ֣ד הֶהָרִ֔ים א֖וֹ בְּאַחַ֣ת הגיאות [הַגֵּאָי֑וֹת] וַיֹּ֖אמֶר לֹ֥א תִשְׁלָֽחוּ׃
מנחת שי
ועשית בריחם. סי' קדמאה דועשית לקרשי צלע המשכן האחד תניינ' דויעש לקרשי צלע המשכן האחת וחד פסוק סימן להון וישלכהו באחד ההרים או באחת הגאיות (מלכים ב ב׳:ט״ז):
ביאור הרד"ל
(ז) שהיה הולך מהר אל הר וממערה אל מערה. ז"ש [מלכים ב ב] פן נשאו רוח ה' וישליכהו בא' ההרים או בא' הגאיות [ופי' גאי הוא מקום עמוק, ומשמע לפי לשון הפר"א שכולל בו מערות ג"כ, וכמו שמצאנו שלן במערה בחורב [שם א יט], וז"ש עובדיה לו [שם יח] ורוח ה' ישאך אל אשר לא אדע, שדרכו היה שרוח ה' נשאו [ובזהר ויקהל [רא:] דבשמא די"ב אתוון הוי אליהו טס באוירא והיינו דקאמר עובדיה ורוח ה' ישאך כו', ועיין בזהר בראשית [טז.] בזה]: