פרשנות מצטטת על מלכים ב ג:יא

אחרי ה' אלהיכם תלכו היא מצוה שנלך אחר עצתו וממנו לבדו נדרוש כל נעלם ונשאל כל עתיד כענין ותלך לדרוש את ה' (בראשית כה כב) כי יבא אלי העם לדרוש אלהים (שמות יח טו) וכן יעשו ישראל עם הנביאים האין פה נביא לה' ונדרשה את ה' מאותו (מלכים ב ג יא) ויגד לנו ה' אלהיך את הדרך אשר בה נלך ואת הדבר אשר נעשה (ירמיהו מב ג) ובספרי אחרי ה' אלהיכם זה ענן והוא מה שפירשנו שנשמע לקול אותותיו ונלך אחרי עצתו:

הט', בשמוש חכמים. שישמש חכמים, ואז הוא ראוי לקבל התורה. ובפרק קמא דברכות (ז:), אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי, גדולה שמושה יותר מלמודה שנאמר (ר' מ"ב ג, יא) "יש פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו", 'למד' לא נאמר, אלא "יצק", עד כאן. ופירוש דבר זה, כי המשמש את תלמיד חכם, הנה התלמיד מתחבר אל הרב על ידי שמושה של תורה, ובזה התלמיד מקבל מן הרב. כי אין ספק כי כאשר תקרב הפתילה אל הנר, שהנר מדליק את* הפתילה. וכך כאשר יקרב התלמיד אל הרב על ידי שמושה, שמשפיע עליו התורה. ולא כן כאשר התלמיד לומד מן הרב, שאין התקרבות אל הרב כאשר ילמד ממנו כמו שהוא כאשר* משמש תלמיד חכם, שהוא התקרבות אל התלמיד חכם בעצמו, ומקבל ממנו. כי אין זה מה שבא ללמוד מן הרב חבור אליו, רק דבר זה הוא חבור אליו, כאשר משמש אותו. ועוד יתבאר דבר בנתיבות עולם.

ויאמר משה. הודיעו כי העם באים אליו בעבור כמה דברים: א] כי יבא אלי העם לדרוש אלהים, וזה כולל כמה דברים, שמצאנו לשון זה על הדרישה לדעת עתידות, כמו (מלכים ב ג׳:י״א) האין פה נביא לה' ונדרשה את ה' מאותו, ומצאנוהו על התפלה (ישעיהו נ״ה:ו׳) דרשו ה' בהמצאו, ומצאנוהו על העיון בעניני אלהות כמ"ש היש משכיל דורש את אלהים, וכ"ז נכלל במ"ש כי יבא לדרוש אלהים:

וְיִצְקוּ. אֱלִישָׁע (יָצַק) עַל יָדָיו, וְנַעֲשׂוּ אֶצְבְּעוֹתָיו כְּמַעְיָנוֹת וְנִתְמַלְּאָה הַתְּעָלָה, הוּא שֶׁנֶּאֱמַר: פֹּה אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט אֲשֶׁר יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ, וְנַעֲשָׂה נֵס בַּמַּיִם עַל יָדָיו, רָאוּי הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה הַנֵּס בַּמַּיִם עַל יָדָיו.