פרשנות מצטטת על מלכים ב ג:כד

והותר. כְּמוֹ וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ (שמות ח'), וְהַכּוֹת אֶת מוֹאָב (מלכים ב ג'):

לפרקים וכו'. ד"הלוך ונסוע" משמע הרבה נסיעות (כ"ה ברא"ם), כמו "והכות את מואב" (מ"ב ג, כד) שהוא דבר הוה תמיד, ואם לא היה יושב חדש או יותר לא היו כאן נסיעות הרבה, דהכל נסיעה אחת הוי, אבל כשיושב במקום אחד חדש או יותר נקרא ישיבה בנתיים לחלק למסעות הרבה. ודוקא חדש ולא פחות, כדאמרינן בנדרים דלא מקרי מיושבי העיר אם לא ישב שם חודש אחד, שמע מינה דפחות לא מקרי ישיבה, ולפיכך כתב חודש או יותר. וכן במסעות של ישראל, לא נקרא מסע בפני עצמה אלא כשהיו נוסעים ממקום שישבו למקום שחנו. אף על גב שלפעמים לא היתה החניה רק יום או יומים (במדבר ט, כא-כב), שאני התם שהיתה על פי ה' (שם שם כג), ונחשב חניות יום אחד חניה גמורה, כדמחלק בערובין בפרק כיצד מעברין:

לשון פעול. פירוש מקור, מדלא כתיב 'ויכבד את לבו', אלא הוא מקור כמו "והכות את מואב" (מ"ב ג, כד), שלכך בא בלשון מקור לפי שפירושו היה הולך ומכה, ואילו כתיב 'ויכה את מואב' היה משמע מכה אחת, וכך אילו כתב 'ויכבד את לבו' היה משמע הכבדה אחת, אבל "והכבד את לבו" היה מכביד והולך. וכן "ושאול לו באלקים" (ש"א כב, יג) פירוש היה מתעסק בשאלה והולך, ולפיכך כתיב "ושאול לו באלהים", ולא כתיב 'וישאל', וכן כולם:

והכבד את לבו. לְשׁוֹן פָּעוֹל הוּא, כְּמוֹ "הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ" (בראשית י"ב), וְכֵן "וְהַכּוֹת אֶת מוֹאָב" (מלכים ב ג׳:כ״ד), "וְשָׁאוֹל לוֹ בֵאלֹהִים" (שמואל א כ״ב:י״ג), "הַכֵּה וּפָצֹעַ" (מלכים א כ'):

והקל מעליך. דָּבָר זֶה לְהָקֵל מֵעָלֶיךָ: והקל. כְּמוֹ "וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ" (שמות ח'), "וְהַכּוֹת אֶת מוֹאָב" (מלכים ב ג'), לְשׁוֹן הֹוֶה: