פרשנות מצטטת על מלכים ב ג:כז

והעלהו שם לעולה, אילו כונת הציווי הזה שישחט את בנו על המזבח וישרפהו כליל, היה הכתוב אומר והעלהו שם עולה, כמו שאמר יפתח והעליתיהו עולה (שופטים י"א ל"א) לפי שהיתה כונתו לשחוט את היוצא מפתח ביתו, וכן ויעלהו עולה על החומה (מלכים ב' ג' כ"ז) האמור במלך מואב ששחט את בנו, ולא מצאנו לשון העלאת עולה להקרבת בן אדם על המזבח זולת אלה השנים, ובשניהם בא פועל עלה נקשר עם ב' פעולים בלי אות השימוש, כי הנקרב בא ביחס הפעול שהוא הכנוי, והעליתיהו, ויעלהו, והשם עולה בא ג"כ ביחס הפעול בלי למ"ד, ואף שבקרבן בהמה מצאנו פעמים הרבה שם עולה קשור עם למ"ד, כמו כל הבקר לעולה, ואיל לעולה, ודומיהם, הוא לפי שאין שם מקום לטעות, כי העלאת בהמה על המזבח בודאי לא יהיה לתכלית אחר אלא לשרוף אותה, אבל העלאת אדם למקום גבוה אפשר שיהיה לתכלית אחר כמו שנפרש, ולכן מאמר והעלהו שם לעולה יובן על ב' דרכים, האחד שישחט ממש את בנו לקרבן עולה, והשני שיעלהו אל ההר ההוא לצורך העולה שיקריב אברהם שם, כלומר שיוליך עמו את יצחק בנו כדי שיהיה נצב על העולה וילמד מעשה הקרבנות שמקריבים לכבוד השם, כי כן שימוש הלמ"ד אצל הקרבנות, כמו ויקדש את ישי ואת בניו ויקרא להם לזבח (שמואל א' י"ו ה') שלמ"ד לזבח כירושה שיהיו נצבים אצל הזבח ומתעסקים בו, אף כאן לעולה לתכלית העולה שתקריב שם לפני יצחק כדי לחנכו במעשה ההוא, והנה ה"ית לא צוהו מתחלה שישחוט את בנו חלילה, כי קרבן כזה הוא תועבה גדולה בעיני השם ב"ה שהוא רחום וחנון ושונא מעשי האכזריות, כמו שאמרה התורה כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם (דברים י"ב ל"א), וכמו שצעק הנביא ובנו במות וכו' לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי (ירמיה ז' ל"א), ואחז"ל אשר לא צויתי לאברהם, אבל ראתה חכמתו ית' להסתיר כונת הציווי בלישנא דמשתמע לתרי אפי כדי לעשות נסיון גדול באברהם והוא, כי אברהם ידע את השם ואת דרכיו ואהב את השם אהבה עזה, ובעבור כן היה מבקש להתדמות אליו בדרכי החסד והחנינה והרחמים, להיותו יודע שהדרכים הללו אהובים לו ית', ומטעם זה ג"כ מאס בגילולי בית אביו, לפי שהיו אז מייחסים לאליליהם כל מיני נבלות ואכזריות, ועתה שנצטוה פתאום לפי דעתו לשחוט את בנו, איך לא יבהל לשמוע כן מפי אב הרחמים ולא יתר לבו ממקומו לעשות אכזריות גדולה כזו שהוא נגד הטבע והדעת, בלי להרהר על דרכי השם ב"ה? אולם א"א ע"ה מלבד שהיה אוהב את השם מאד, גם היה ירא את ה' יראה גדולה, ומי שנקבעה בלבו מדה זו לא ישלח מחשבותיו חפשים לחקור בשכלו ובבינתו על דברים שהם תעלומות ממנו, אלא ישים מסוה הצניעות נגד פני נפשו, ולא יהרהר על דברי השם אפילו הם הפוכים משקול דעתו, כמו שאמר הנביא הגיד לך אדם מה טוב וכו' והצנע לכת עם אלהיך (מיכה ו' ח'), והדברים הללו עמוקים ורחבים ואין זה המקום להאריך בהם, רק להודיע שתכלית הנסיון הזה היה להוציא יראת השם שבנפשו מן הכח אל הפועל, ואברהם ברוב גדולתו עמד גם בזה ונשתלם במדה זו, כמו שמעיד עליו הכתוב עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, וכדרך שיתבאר:

והכיתי כל בכור. וכתיב (פ׳ בהעלתך) כי לי כל בכור וגו׳ ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים, מכאן שקודם שהוקם המשכן היתה עבודה בבכורים ^קדר"ל מהמקרא הזה אנו למדים שהבכורים היו מקודשים לעבודה, שהרי כמבואר נבחרו הלוים תחת כל בכור בבני ישראל, ולמעלה שם כתיב כי לי כל בכור וגו' ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אותם לי וכתיב במעשה מכת בכורות שאמר הקב"ה ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה', למדנו שביום שהוכה כל בכור נתקדשו בכורי ישראל [ומטעם זה י"ל לא היתה מכת בכורות ע"י משה, יען כי הקב"ה היה צריך לקדש הבכורות], ועדיין אין אנו יודעים לאיזו דבר נתקדשו אלא מפני שבאותו זמן עצמו היתה גם בטול ע"ז שלהם כדכתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה' ולי לבד ראוי לעבוד עבודה ולא לאלהים אחרים, למדנו ג"כ שקדושת הבכורות לעבודה לשמים היתה. ומכאן יסוד הדבר שתהא עבודה בבכורות, ועיין בזבחים קי"ג ב', ויש להוסיף עוד, כי היה המנהג אצלם להקריב הבן הבכור לע"ז וכמש"כ (מלכים ב ג׳:כ״ז) ויקח את בני הבכור וגו' ויעלהו עולה, ואולי אל זה כוון הנביא (מיכה ו׳:ז׳) האתן בכורי פשעי, וכנגד זה הקדיש הקב"ה את הבכורים לעבודתו ית'. .
(ירושלמי מגילה פ"א הי"א)

כי לי כל בכור וגו'. וכתיב (פ׳ בא) והכיתי כל בכור בארץ מצרים ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, מכאן שקודם שהוקם המשכן היתה עבודה בבכורים ^חר"ל דכשנבחרו הלוים תחת כל בכור בבני ישראל כתיב למעלה כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אותם לי, וכתיב בענין מכת בכורות שאמר הקב"ה ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה', למדנו שביום שהוכה כל בכור נתקדשו בכורי ישראל, ועדיין אין אנו יודעין לאיזה דבר נתקדשו, אלא מפני שבאותו זמן עצמו היתה ג"כ ביטול ע"ז שלהם כדכתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים וידעו כי אני ה', ולי לבד ראוי לעבוד עבודה ולא לאלהים אחרים, למדנו ג"כ שקדושת הבכורים לעבודה לשמים היתה, ומכאן נתאמת הדבר הזה שתהא עבודה בבכורות.
ויש להוסיף באור, כי היה המנהג אצלם להקריב הבן הבכור לע"ז, כמש"כ (מלכים ב ג׳:כ״ז) ויקח את בנו הבכור ויעלהו עולה, ואולי אל זה כיון הנביא (מיכה ו׳:ז׳) האתן בכורי פשעי, וכנגד זה הקדיש הקב"ה את הבכורים לעבודתו יתברך. – .
(ירושלמי מגילה פ"א הי"א)