פרשנות מצטטת על מלכים ב ד:ב

עיין מ״א. אלישע ושונמית מלכים ב׳ ד׳ ב׳ מה יש לכי בבית דאין הברכת שורה כ״א על היש עי׳ ה׳ חנוכה תר״ע בט״ז א׳ ומ״מ אשת עובדיה היתה לא שונמית יע״ש. ויש טעם שיתן שבח על מה שהזמין לו ה׳ ע׳ לבוש. ובס״ב כל שאין משייר כו׳ סנהדרין צ״ב א׳ אמר ר״א כו׳ כפירש״י אכול והותר מלכים ב׳ מ״ג להראות שיש שפע ה׳ לאכול ולהותר. וז״ש אלישע לשונמית אחר מעשה דשונמית וע׳ פרישה לי״א להסיר השולחן מפרשים ההיא דסנהדרין משייר היינו ליתן לעניים ועא״ר אות א׳ באשכנז שמחזיקים בחורים על שולחנם טוב ויפה הוא כי מחזיק ידי עניים וגם אומר תורה בשולחן ובעוה״ר פסקו ישיבות במדינת פולין וגם באשכנז נתמעטו ה׳ ירחם וב״ב יושע יהודה וירושלים אמן:

רבי יהודה סבר - אי הוה כתב כל משמע דאפי' קורט אחד דכל משמע כל שהוא כמו אין לשפחתך כל (מלכים ב ד):

אשורים ולטושים. שֵׁם רָאשֵׁי אֻמּוֹת (בראשית רבה), וְתַרְגּוּם שֶׁל אֻנְקְלוֹס אֵין לִי לְיַשְּׁבוֹ עַל לְשׁוֹן הַמִּקְרָא שֶׁפֵּרֵשׁ לְמַשִּׁירְיָן, לְשׁוֹן מַחֲנֶה, וְאִם תֹּאמַר שֶׁאֵינוֹ כֵן מִפְּנֵי הָאָלֶ"ף שֶׁאֵינָהּ יְסוֹדִית, הֲרֵי לָנוּ תֵּבוֹת שֶׁאֵין בְּרֹאשָׁם אָלֶ"ף וְנִתּוֹסְפָה אָלֶ"ף בְּרֹאשָׁם, כְּמוֹ חוֹמַת אֲנָךְ (עמוס ז) שֶׁהוּא מִן נְכֵה רַגְלַיִם, וּכְמוֹ אָסוּךְ שָׁמֶן (מ"ב ד), שֶׁהוּא מִן וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ:

אחלי יכונו דרכי. אל"ף יסוד בתיבה הנופל ממנו לפרקי' כמו אל"ף שבאחותי באזניכם (איוב י״ג:י״ז) ואל"ף של אסוך שמן (מלכים ב ד׳:ב׳). אחלי תפלותי אלו הן שיכונו דרכי וכן (שם ה') אחלי אדני לפני הנביא אשר בשמרון וגו' צורכי אדוני להתפלל שילך לפני הנביא אשר בשומרון ולשון אחליות שוהיי"ט בלע"ז כאדם האומר הלואי והייתי נביא וחכם:

ולו יקהת עמים. אֲסֵפַת הָעַמִּים, שֶׁהַיּוֹ"ד עִקָּר הִיא בַּיְסוֹד, כְּמוֹ יִפְעָתֶךָ (יחזקאל כ"ח), וּפְעָמִים שֶׁנּוֹפֶלֶת מִמֶּנּוּ, וְכַמָּה אוֹתִיּוֹת מְשַׁמְּשׁוֹת בְּלָשׁוֹן זֶה, וְהֵם נִקְרָאִים עִקָּר נוֹפֵל; כְּגוֹן נוּ"ן שֶׁל נוֹגֵף וְשֶׁל נוֹשֵׁךְ, וְאָלֶ"ף שֶׁבִּוְאַחֲוָתִי בְּאָזְנֵיכֶם (איוב י"ג), וְשֶׁבְּאִבְחַת חָרֶב (יחזקאל כ"א), וְאָסוּךְ שָׁמֶן (מלכים ב ד'), אַף זֶה יִקְּהַת עַמִּים אֲסֵפַת עַמִּים, שֶׁנֶּאֱמַר אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ (ישעיהו י"א). וְדוֹמֶה לוֹ עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבֻז לִיקְּהַת אֵם (משלי ל'), לְקִבּוּץ קְמָטִים שֶׁבְּפָנֶיהָ מִפְּנֵי זִקְנָתָהּ; וּבַתַּלְמוּד דְּיָתְבֵי וּמַקְהוּ אַקְהָתָא בְּשׁוּקֵי דִּנְהַרְדְּעָא בְּמַסֶּכֶת יְבָמוֹת; וְיָכוֹל הָיָה לוֹמַר, קְהִיַּת עַמִּים:

לגרועי - דכל משמע כל דהו כמו לשפחתך אין כל בבית (מלכים ב ד):