פרשנות מצטטת על מלכים ב ד:לג

הָבָה לִּי בָנִים אָמְרוּ הַמְּפָרְשִׁים (רש"י וראב"ע), שֶׁתִּתְפַּלֵּל עָלַי, "וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי", לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל':א'), שֶׁמִּי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים חָשׁוּב כְּמֵת, וְהוּא מִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ (ב"ר עא ו). וַאֲנִי תָּמֵהַּ, אִם כֵּן לָמָּה חָרָה אַפּוֹ, וְלָמָּה אָמַר "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי", וְשׁוֹמֵעַ אֶל צַדִּיקִים ה', וּמָה שֶׁאָמַר אַבָּא לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים אֲנִי יֵשׁ לִי בָּנִים, מִמֵּךְ מָנַע מִמֶּנִּי לֹא מָנַע, וְכִי הַצַּדִּיקִים אֵינָן מִתְפַּלְּלִים בְּעַד אֲחֵרִים, וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע הִתְפַּלְּלוּ בְּעַד נָשִׁים נָכְרִיּוֹת (מ"א יז כא ושם ב ד טז). וְנִרְאֶה שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה תְּפָסוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ, אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע"א:ז'), אָמַר לוֹ הקב"ה, כָּךְ עוֹנִין אֶת הַמְּעִיקוֹת, חַיֶּיךָ שֶׁבָּנֶיךָ עֲתִידִין לַעֲמֹד לִפְנֵי בְּנָהּ. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אָמְרָה רָחֵל לְיַעֲקֹב שֶׁיִּתֵּן לָהּ בָּנִים, וּבֶאֱמֶת דַּעְתָּהּ לֵאמֹר שֶׁיִּתְפַּלֵּל עָלֶיהָ, אֲבָל שֶׁיִּתְפַּלֵּל עָלֶיהָ עַד שֶׁיִּתֵּן לָהּ בָּנִים עַל כָּל פָּנִים, וְאִם אַיִן שֶׁתָּמִית עַצְמָהּ בְּצַעַר. דִּבְּרָה שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן בְּקִנְאָתָהּ, וְחָשְׁבָה כִּי בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתָהּ יִתְעַנֶּה יַעֲקֹב וְיִלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וְיִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיִּהְיוּ לָהּ בָּנִים שֶׁלֹּא תָּמוּת בְּצַעֲרָהּ:

ממך מנע ולא ממני. יש להקשות והלא כמה נביאים היו מתפללים על האחרים כמו אלישע (ואליהו) על האשה הצרפית (מ"ב ד לג) ואף יעקב היה לו להתפלל אף שהיו לו בנים. וע"ק למה ויחר ליעקב היה לו להשיב בנחת כי דברי חכמים בנחת נשמעים. אלא י"ל דיעקב אמר לה שמתפלל עליה והתפלה אינה מקובלת בעיני המקום אמרה לו א"כ רשע אתה לכן חרה אפו בה שהחזיקה אותו לרשע ואמר לה איני דומה לאבא כי אבא היה ג"כ עקר והיה תפלתו נשמעת מחמת זכות שניהם אבל אני איני עקר כי ממך מנע ולא ממני ואין כאן אלא זכות של א' ולכן אין תפלתי נשמעת. [מהרש"ל] עכ"ל:

וטעם לכל האתת דבק עם ולא קם נביא עוד בישראל כמשה לכל האותות או יאמר שידעו השם פנים אל פנים באותות ובמופתים שכולם נעשו בשמו הגדול כמו שאמר (דברים ד׳:ל״ז) ויוציאך בפניו בכחו הגדול וכבר פירשתי (רמב"ן על דברים י״ג:ב׳) כי האותות הם הדברים שהזהיר בהם בתחלה כמו למחר יהיה האות הזה (שמות ח יט) ויאמר על כל הדבר שיקדים הנביא לאמר כן יבוא ויאתה לעתיד והמופתים הם הדברים שיעשו בשנוי התולדות כמו המטה אשר נהפך לנחש (שם ז ט) והנה גם לשאר הנביאים נעשו אותות ומופתים כאליהו ואלישע שעשו מופתים רבים אבל ההפלגה למשה רבינו בהם אמרו במדרש כל הנביאים כולם היו עושים נסים על ידי תפלה כחמה ליהושע ובן הצרפית ועצירת גשמים לאליהו ובן השונמית לאלישע אבל משה מיד היה עושה ואין המדרש הזה ברור והרב אמר במורה הנבוכים (ב לה) כי ההפלגה למשה רבינו הוא מה שאמר לפרעה לכל עבדיו ולכל ארצו ולעיני כל ישראל כי היו לעיני החולקים עליו והמסכימים עמו אבל שאר הנביאים יעשו אותם ליחידים מבני אדם כענין שנאמר (מלכים ב ח ד) ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע ואיננו נכון בעיני כי עצירת הגשמים לאליהו העצירה והביאה נתפרסמו מאד וגם היה בגזרה ממנו חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי (מלכים א יז א) ובהמשך ענין שלש השנים נתגלה מאד ובגוים נשמע וכתיב אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדני וגו' וסוף הענין ההוא מגולה ומפורסם לחולקים עליו ולמסכימים עמו במעמד אחד דכתיב (שם פסוק יט) שלח קבץ אלי את כל ישראל אל הר הכרמל ואת נביאי הבעל ארבע מאות וגו' וכן עמידת השמש ליהושע היה באמת לעיני כל ישראל וראו אותה כל מלכי כנען הנלחמים בו והנשארים ורבותינו (ב"ר ו יד) יזכירו כן שראו אותם מסוף העולם ועד סופו והכתוב מפליג בו מאד (יהושע י יד) ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש ובקריעת הירדן ובקריעת ים סוף לא נעשה ליחידים רק לכל ישראל וכתוב בה עוד (שם ה א) ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר הוביש ה' את מי הירדן אבל לפי פשוטו של מקרא הכל קשור ומחובר יאמר שלא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו השם פנים אל פנים ולעשות אותות ומופתים ביד חזקה ומורא גדול כמשה ואם עשו מקצת מהם לא הגיעו לרובם ולא למעלה הגדולה שבהם כי לא היה כיום סיני לפניו ואחריו וכן לא הגיעו אותות הנביאים לזמן הגדול אשר הגיע הוא עליו השלום כי אות המן תמידי ארבעים שנה ועמוד האש והענן גם הבאר והשלו על דעת רבותינו (תענית ט) ולכתם המדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים ולא חסרו דבר ועל דרך האמת יאמר כי אותותיו ומופתיו של משה היו פנים אל פנים כמו שפירשתי (רמב"ן על דברים ל״ד:י׳):