פרשנות מצטטת על מלכים ב ד:מג

וּבְקֻצְרְכֶם וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן רַבִּים וְגָמַר אוֹמֶר בִּלְשׁוֹן יָחִיד לֹא תְכַלֶּה, נִתְכַּוֵּן לִשְׁלוֹל דַּעַת טוֹעִים אֲשֶׁר אוֹמְרִים כִּי כְּשֶׁאֵין דָּבָר מַסְפִּיק לָעֲנִיִּים אֵין לוֹ לִתֵּן, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (מלכים ב ד:מג) ״מָה אֶתֵּן זֶה לִפְנֵי מֵאָה״ וְגוֹ׳, לָזֶה צִוָּה ה׳ בִּלְשׁוֹן יָחִיד לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד לְבַד עָלָיו חוֹבַת פֵּאָה, הֲגַם כִּי פֵּאָה שֶׁל אָדָם אֶחָד מוּעֶטֶת הִיא לְכָל עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, וּכְמוֹ כֵן בְּמִצְווֹת לֶקֶט וּפֶרֶט וְעוֹלֵלוֹת אָמַר לְשׁוֹן יָחִיד מִטַּעַם הַנִּזְכָּר.

ולבא אל המכוון בעזה"י באמרו חשך ולא אור נקדים מה דכתיב כחשיכה כאורה ושמעתי ממורי הגאון בעל הפלאה זצ"ל שרמז לזה שאנו רואים בעוצם עיניו מהביט אל ענייני עו"הז אז ישיג יותר החכמה עיונית ע"כ אומר כחשיכה כאורה כל עוד שמחשיך על עצמו וסותם עיניו אז יאיר לו אור השכל יותר ואני אומר עוד ע"פ דרכו ז"ל דאנו רואים מימי עולם ושנים קדמוניות שנמצא עיקר התורה באותם התלמידים אשר הם חוץ לבית אבותם מהלכים בגולה מצפים על שולחן אחרים בארץ לא להם אפי' בימי הנביאים ראינו כי בני הנביאים היו מצפים עד שהיו מביאים להם כמו שאמר [מלכים ב' ד' מ"ג] מה אתן זה לפני מאה איש וכן מוכח ממה שלקח גחזי מנעמן ככרים כסף באומרו שבאו בני הנביאים אל אדוניו הנצרכים לכך כמו שאחכז"ל ש"מ כ"כ הי' דרכם מעולם ובהם התורה מתקיימת והם הם בני הישיבה השם ישמרם אשר בכל יום בצפיתם צופים על שולחן אחרים והרי העולם חשך בעדם ואמנם כחשיכה כאורה כי בהם מאיר אור התורה נמצא שהחשיכה ההיא גורמת אור עליון וכל זה כשהגופים המה חשוכים על שולחן אחרים אז התורה בשלימות אך בעו"ה בהעתק התורה שהיא חשוכה בעו"ה והיא מצפה על ספרים חצונים אז אותי נהג ויולך חשך ולא אור בעו"ה:

וְלֶיהֱוֵי דּוּבִּים וְלֹא לֶיהֱוֵי יַעַר דִּבְעִיתִי (מלכים ב ב, כד). פירש רש"י ז"ל בעיתי הדובים ועיין מהרש"א ז"ל מה שטען על דבריו והמעיין יראה שגם על דברי מהרש"א ז"ל יש לטעון כיון דהדובים ההם בנס באו על ידי שמים איך אפשר שיהיו יכולים לברוח מידם, דודאי יעשו שליחותם ואין מידם מציל, ולמה הוצרכה המצאה טבעית על ידי היער?
על כן נראה לי בס"ד לפרש מה שכתב 'משום דבעיתי' קאי על בני אדם שהיו עם אלישע הנביא ע"ה שהם אנשיו ומשרתיו דהא אדם חשוב אינו רשאי ללכת בלתי שני משרתים וכמו שאמרו רבותנו ז"ל על פסוק וְשְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ (בראשית כב, ג) ועוד הוא נביא ומוכרח שהוא עשיר (שבת צב.) ועתה שעקר דירתו ממקום למקום ודאי יש אתו כמה משרתים ועוד אי אפשר שלא ימצא אתו כמה תלמידים שהם אין זזים מאצלו וכמו שאמרו (כתובות קו.) על פסוק מָה אֶתֵּן זֶה לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ (מלכים ב' ד, מג).
ולכן אם לא נברא יער סמוך לאותם ילדים כדי שהדובים יוצאים ממנו ופוגעים תכף בילדים היו האנשים אשר עם אלישע הנביא ע"ה בעיתי ממראה הדובים כיון דהמקום פנוי ואין דבר חוצץ לעיני הרואים היו נבהלים הרואין מן הדובים שהיו רואין אותם בוקעין בבקעה ההיא ובאים לטרוף הילדים אך עתה שנברא יער במקום ההוא הסמוך לילדים והדובים יצאו מן היער ופגעו בילדים נמצאו הדובים מכוסין מעיני הרואין בעצי היער והם עשו שליחותן תכף ונעלמו מן העין.
והנה לפי דברי רבינו ז"ל דקללם בשם בן מ"ב נרמז זה בדובים כי דֻּבִּים חסר וא"ו כתיב והוא אותיות 'יד מ"ב' דשם מ"ב הוא סוד הידים ו'יַּעַר' [280] הוא מספר פ"ר דמנצפך.