פרשנות מצטטת על מלכים ב ה:יז

גר תושב היה - שלא קיבל עליו שאר מצות אלא ע"ז שנאמר כי לא יעשה עוד עבדך וגו' (מלכים ב ה׳:י״ז):

לא יקרא וגו'. תניא, לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, לא שיעקר שם יעקב ממקומו, אלא שיהא ישראל עיקר ויעקב טפל לו ^דדאי אפשר לומר שנעקר השם לעולם, דהא מצינו שהקב"ה בעצמו חזר לקראו בשם יעקב כמבואר בדרשא הבאה, ואע"פ דכתיב כי אם ישראל יהי' שמך, דמשמע רק ישראל צ"ל דלשון כי אם לאו דוקא הוא, רק דישראל עיקר ויעקב טפל. ובשו"ת שבו"י ח"א סי' קמ"ט חקר על הוראת הלשון כי אם בלשון בני אדם, ויש להביא ראי' דבלשון בני אדם כי אם – דוקא הוא, ממ"ש נעמן (מ"ב ה' י"ז) כי לא יעשה עוד עבדך עולה וזבח לאלהים אחרים כי אם לה', ומענין הפרשה שם מבואר שפירש נעמן עצמו מע"ז כולה אף בטפילות, הרי דלשון כי אם בלשון בני אדם דוקא הוא, ובמקום אחר הארכנו בזה [ע"ל פרשה משפטים בפסוק זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו]. –
אך בכלל טעמא בעי, למה באברהם ושרה נעקרו השמות אברם ושרי וביעקב נשאר זה השם גם אחר השתנותו לשם ישראל. ואפשר לומר ע"פ המבואר בירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו ובמדרשים שונים שהיו"ד מן שם שרי צירף הקב"ה לשם יהושע בן נון [ע"ל ר"פ שלח], ולפי"ז באברהם לא נעקר כל אות בשנוי שמו אלא אדרבה עוד נוסף לו אות, ובשרי נתפס היו"ד בשם אחר, ולכן אין קפידא אם בטלו השמות הקודמים, משא"כ ביעקב אם יבטל – ישתקע כולו, ואין זה מדרך הכבוד. .
(ברכות י"ג א')

עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים. לְאוֹת קַבָּלַת עֹל מַלְכוּתוֹ, כְּעִנְיַן נַעֲמָן בְּאָמְרוֹ (מלכים ב ה:יז) "כִּי לֹא יַעֲשֶׂה עוֹד עַבְדְּךָ עֹלָה וּמִנְחָה לֵאלֹהִים אֲחֵרִים כִּי אִם לַה'".

ולא אם עודני חי. לשון בקשה הוא, כמו (מלכים-ב ה יז): ולא יתן נא לעבדיך. ואינו זז ממשמעו, ולא תעשה לי טובה בעודני חי, שתעשה עמי חסד ה' בטרם אמות, ומהו החסד, שלא תכרית את חסדך מעם ביתי, בזאת תכרות לי ברית בחיי:

ולא בדרכיהן הלכת. והלואי בדרכיהן הלכת ולא התעבת יותר מהם וכן ולא יותן נא לעבדיך (מלכים ב ה) וכן ולא אם עודני חי דיהונתן (שמואל א' י"א) אפליי"אוט בלע"ז: