פרשנות מצטטת על מלכים ב ה:כ

וְכָל שְׁאָר הַדְּבָרִים הַמְּנוּיִין בַּגְּמָרָא וּבַמִּדְרָשׁוֹת אֵין לָהֶם סֶמֶךְ מִן פָּרָשָׁה זוֹ, עַל כֵּן רָאֲתָה עֵינִי לְהַעֲמִיד כָּל פְּרָטֵי הַמַּעֲשִׂים הַנַּעֲשִׂים בַּמְּצֹרָע עַל יְסוֹד שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה, וְהֵם לָשׁוֹן הָרָע, וְגַסּוּת רוּחַ, וְחֶמְדַּת הַמָּמוֹן, וּכְלָלָם הַפָּסוּק הָאוֹמֵר ״מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אוֹתוֹ לֹא אוּכָל״ (תהלים קא ה) ״וּרְחַב לֵבָב״ הַיְינוּ הַחוֹמֵד מָמוֹן, שֶׁכֵּן אָמְרוּ (אבות ה כג) אֵצֶל בִּלְעָם שֶׁהָיָה לוֹ נֶפֶשׁ רְחָבָה, וְ״אוֹתוֹ אַצְמִית״ דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טו:) עַל מְצֹרָע מֻחְלָט. וְעָשָׂה בַּפָּסוּק שְׁתֵּי חֲלֻקּוֹת לְצָרֵף גְּבַהּ עֵינַיִם אֶל רְחַב לֵבָב כִּי שְׁנֵיהֶם מִמָּקוֹר אֶחָד, שֶׁהֲרֵי שׁוּרְיָינָא דְּעֵינָא בְּאוֹבְנָתָא דְּלִבָּא תָּלֵי (ע״ז כח:), וְכָל גְּבַהּ עֵינַיִם הוּא רְחַב לֵבָב, כִּי כָל גַּאֲוַת רוּחַ מִתְאַוֶּה לְרֹב עֹשֶׁר, כִּי בוֹ יוּכַל לְהַרְאוֹת יְקַר תִּפְאֶרֶת גְּדֻלָּתוֹ, וּלְאִידָךְ גִּיסָא כָּל עֹשֶׁר גּוֹרֵם רוּם לֵב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ח יג-יד) ״וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְגוֹ׳ וְרָם לְבָבֶךָ״ וְגוֹ׳, וּרְאָיָה מִמַּה שֶּׁאָמַר אֱלִישָׁע לְגֵיחֲזִי: ״וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ״ (מלכים ב׳ ה כז), לָמָּה לוֹ לְהַזְכִּיר ״צָרַעַת נַעֲמָן״, אֶלָּא לְפִי שֶׁגֵּיחֲזִי הָיָה חוֹמֵד מָמוֹן (שם ה כ־כד) וְנַעֲמָן הָיָה גְּבַהּ עֵינַיִם, וְלָמְדוּ זֶה הַמְפָרְשִׁים מִמַּה שֶּׁכָּתוּב (שם ה א) ״וְנַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו״, רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ בִּפְנֵי אֲדֹנָיו הָיָה מִתְנַהֵג בְּגֹדֶל וְגַאֲוָה, וּכְבָר אָמַרְנוּ שֶׁהַגַּסּוּת וְהַחֶמְדָּה מְקוֹרָם מִמָּקוֹם אֶחָד, עַל כֵּן אָמַר ״וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ״, וְכֵן דָּוִד סְמָכָהּ בְּאָמְרוֹ: ״גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב״ וְגוֹ׳.

חשך היום. י"ת אייתי חשוך בימם משמע שהוא גורס חשך בשי"ן ימנית ובכל ספרים שלנו בשי"ן שמאלית וכן פי' רד"ק לשון מניעה כמו ולא חשך ממני מאומה ובמקרא גדולה כאן ובמ"ג כתוב חשך ז' בקריאה וסימ' נמסר בשמואל א' סוף סימן כ"ה ובשמואל כתוב וסימ' נמסר במסורה רבתא והסימן איננו בשום מקום ואני מצאתיו במסורת כ"י וזהו איננו גדול בבית הזה פרשת וישב וישמע דוד כי מת נבל (שמואל א כ״ה:ל״ט) ויתקע יואב בשופר (שמואל ב י״ח:ט״ז) ויאמר גחזי נער אלישע (מלכים ב ה׳:כ׳) מכה עמים בעבר' (ישעיהו י״ד:ו׳) ובתחפנחס חשך היום (דין). יפלס נתיב לאפו (תהילים ע״ח:נ׳) וכולם בשי"ן שמאלית מענין מניעה דאילו מענין חשך ומחשך איכא אחרינא בקריאה וקצת תימא על המאיר נתיב שהביא זה דיחזקאל בשני העניינים אולי עשה כן מפני התרגום:

כִּי אֲתָא חַזְיֵיהּ אֱלִישָׁע לַצָּרַעַת דְּקָא פֹּרַחַת פָּרְחָה עִלָּוֵיהּ רֵישֵׁיהּ אָמַר לֵיהּ רָשָׁע. מכאן נראה דשלחו מן השמים אליו את הצרעת קודם שיקללנו אלישע ורק לא שרתה עליו ממש אלא עד שקללו ונמצא מן השמים הראו לו שיקלל בכך ונראה דפיו הכשילו לרמוז דבר זה על עצמו דניבא ולא ידע מה ניבא כי אמר חַי הֳ' אִם רַצְתִּי אַחֲרָיו וְלָקַחְתִּי מִיָּדוֹ מְאוּמָה (מלכים ב' ה, כ) ואותיות מְאוּמָה הם אותיות 'מום ה"א' כי חמשה הם מיני מיתה הא' מיתה ממש הב' עני הג' מצורע הד' סומא הה' מי שאין לו בנים וזהו מום אחד מן ה"א מומין וזהו מִיָּדוֹ ממקומו ולכן אמר לו וצרעת נעמן תדבק בו כאשר לקחתי מידו (מלכים ב' ה, כז).