וֶאֱלִישָׁ֡ע דִּבֶּ֣ר אֶל־הָאִשָּׁה֩ אֲשֶׁר־הֶחֱיָ֨ה אֶת־בְּנָ֜הּ לֵאמֹ֗ר ק֤וּמִי וּלְכִי֙ אתי [אַ֣תְּ] וּבֵיתֵ֔ךְ וְג֖וּרִי בַּאֲשֶׁ֣ר תָּג֑וּרִי כִּֽי־קָרָ֤א יְהוָה֙ לָֽרָעָ֔ב וְגַם־בָּ֥א אֶל־הָאָ֖רֶץ שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים׃
דעת זקנים
ויהי ביום השמיני. מצינו קריאה לשובע שנא' וקראתי אל הדגן והרביתי אותו קריאה לרעב שנא' כי קרא ה' לרעב. קריאה לגדולה שנאמר קרא משה לאהרן ולבניו ואמר לו משה כך אמר לי הקב"ה למנות אותך כהן גדול ואני שמח עמך בגדולתך כמו ששמחת בגדולתי שנא' וראך ושמח בלבו:
הכתב והקבלה
והאדם ידע. כבר קודם ענין של מעלה (רש"י) וכתב הרמ"ה דע שמדרך העברי להשתמש בפעלים העתידים עם וי"ו בראשו להפך העתיד לעבר כמו ויאמר וידבר ויקם וילך ודומיהם וזה דוקא במאמרים הבאים ע"ד ספור בשמרו הסידור בקדימה ואיחור כפי הזדמנות הענינים, ונכון לקרוא העבר הזה המסודר (אימפערפעקטום), אמנם כאשר ירצה לספר ענין אשר התחיל ונזדמן קודם הענין שיסופר לפניו, בין שיהיה הענין מן הנושא ההוא בעצמו, בין שיהיה מנושא אחר, הנה אז ישמש בפעל לבד, ולעולם בקדימת השם אל הפעל כגון כאן והאדם ידע, הקדים הנושא והשתמש בפעל עבר גרידא, וענין העבר הזה נכון לקראו עבר המוקדם (פלוסקוואמפערפעקטום) וזהו שאמר רש"י אילו היה כתיב וידע האדם היה משמע לאחר שנטרד וגו', וכן וה' פקד את שרה פי' רש"י קודם שריפא את אבימלך וטעמו מדלא אמר ויפקד ה', וכן ואל משה אמר (שמות כ"ד) קודם עשרת הדברות, וכן ואל הזקנים אמר (שם כ"ד) בצאתו מן המחנה, וכן ודבר אבנר היה (ש"ב ג') קודם לכן וכן ואלישע דבר אל האשה (מלכים ב ח׳:א׳) פי' בו זה שבע שנים מדלא כתיב וידבר אלישע וכן במקומות אין מספר:
רש"י
אֶל יוֹאֵל בֶּן פְּתוּאֵל. בֶּן שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא, שֶׁפִּתָּה לָאֵל בִּתְפִלָּתוֹ, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁנְּבוּאָה זוֹ נֶאֶמְרָה בְּאוֹתָן שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁאָמַר אֱלִישָׁע (מלכים ב ח:א) ״כִּי קָרָא ה׳ לָרָעָב וְגוֹ׳״ וּבִימֵי יְהוֹרָם בֶּן אַחְאָב הָיוּ. וּבַהֲלָכוֹת גְּדוֹלוֹת נִמְצָא יוֹאֵל וְנָחוּם וַחֲבַקּוּק הָיוּ בִּימֵי מְנַשֶּׁה: