פרשנות מצטטת על מלכים ב ח:ד

תבקש לך גדולות. נבואות כמו ספרה נא לי את כל הגדולות וגו' (מלכים ב ח׳:ד׳) קרא אלי ואגידה לך גדולות וגו' (לעיל לג) אמר לו הקב"ה אם אין כרם אין סייג ואם אין צאן אין רועה איני נגלה על הנביאים אלא בזכותם של ישראל כך שנויה במכילתא בתחלתה:

וזרעו יהיה מלא הגוים. רזא עלאה מלא הגוים ר"ל ל"א מלכים שכבש יהושע ע"י שהיה לו אחיזה ודבקות בהם קצת שנשא לרחב הזונה שזינתה עם ל"א מלכים והוציא (ירמיה טו) יקר מזולל ע"י היה יכול להכניע סיטרא דינהון וזרעו יהיה זרעו במקום שהוא מ"לא הגוים ועי"ז ישלט בהם ויצא ממנה וממנו שמנה כהנים גדולים ונביאים וזהו ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וגדולה היינו כהנים גדולים ונביאים כענין (מלכים ב ח) ספרה נא לי את כל הגדלו' אשר עשה אלישע (עירכין ל) הושע בן בארי הי' גלגול יהושע בן נון ומחמת שלא התפלל הושע על יצרא דע"ז לבטלו כדאיתא בגמרא נענש שיצא משבט אפרים ירבעם שחטא והחטיא בע"ז ואחר ויכל מלכי ישראל וע"כ נבואתו של הושע כנגד אפרים וע"ז שלהם ונחסר ממנו אח"כ יוד שנקרא הושע כי יוד שבשמו מורה על השם כענין שאמר יה יושיעך ועכשיו נקרא בסתם הושע גם היוד הוא מורה על ביטול ע"ז כי ד' אותיות השם הוא נגד ד' ראשי עבירות הגדולות לתקן אותם יוד תיקן ע"ז ה' ראשונה תיקן ג"ע ו' תיקן ש"ד ה' אחרונה לשון הרע וכנגדן ארבע מיתות ב"ד יוד נגד סקילה והיינו נגד ע"ז שמיתתו בסקילה ה' ראשונה ג"ע נגד שריפה שאין ענוש שריפה כ"א על ג"ע כדאיתא בפ' הנשרפין ו' נגד הרג שבא על ש"ד ה' אחרונה נגד חנק שבא על לשון הרע שמיתתו בחנק נחנק בגרונו ומיתתו באסכרה וזהו ענין מיתתו של אחיתופל ואין כאן ענינינו להאריך בזה נקרא בן בארי ומתחילה הי' נקרא בן נון ע"ש הדג מבואר סודו ואח"כ נקרא בן בארי ע"ש הבאר שאין שם דגים רק מים חיים והוא הכניסם לארץ והושע ניבא בימי הגלות לגלות עשרת השבטים גם המלך ישראל היה נקרא הושע בן אלה שנתקיים בו (דברים כח) יולך י"י אותך ואת מלכך וגו' והיה בו גם כן ניצוץ מיהושע וסבר לתקן שביטל פרוזדאות שהושיב ירבעם על הדרכים ולא תיקן כי הסיר קולר מצווארו (תד"א) ותלה בצוואר ישראל כמ"ש רז"ל ולכן גלו ישראל בימיו וזה הסוד שאמר הקב"ה להושע הנביא (הושע א) קח לך אשת זנונים בסוד יהושע שלקח רחב הזונה והיא לא היתה כזונה לקלס שע"י אותה הזונה הי' תיקון גדול שנכנסו לארץ וכל מה שכתוב ברחב הזונה לשבח כתוב בישראל לגנאי כדאיתא בילקוט יהושע. ועם זה יובן כמה כתובים בהושע ועיין באבן עזרא תחילת ספר הושע ע"ש אכן לפי המדרש הוא באר' אביו שהלך בגולה ובזכות שרצה ראובן להחזיר את יוסף לאביו זכה שיצא ממנו הושע שהחזיר אח ישראל לאביהם שבשמים כדאיתא בפסיקתא בילקוט הושע ובסוד הגלגול הוא נשמת יהושע שבא מאפרים בן יוסף וזהו הסוד (בראשית לז) הילד איננו ואני אנ"ה אנ"י ב"א א"ותו נ"ביא ה"ושע א"שר נ"יצוץ י"הושע ב"ארי א"ביו נצטער ע"ז אם הילד איננו ולא הועיל מעשיו להחזיר הילד לאבל א"כ איך יבא ממני אותו הנביא הושע בן בארי וז"ש (שם) וישב ראובן אל הבור ששב לשקו ולתעניתו אמר הקב"ה אתה פתחת בתשוב' תחילה חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה הוא הושעשאמר (הושע יד) שובה ישראל כדאיתא בב"ר וגם צירף מחשבתו טובה למעשה כמ"ש וזה הסוד נרמז במה שאמר יעקב ראובן' בכורי' אתה' ס"ת נבי"א י"הושיע ה"ושע כי הוא בכור לנבואה כדאיתא במדרש רבה תחילת דבר י"י בהושע והוא תחילת הנביאים שיהושע הי' נביא ראשון שכלם נתנבאו כפני לבנה חוץ ממשה והושע ניצוצו וגלגולו. ומת בארה בגולה כדי שיחזרו כל ישראל בזכותו כדאיתא בילקוט ונרמז בר"ת ר"אובן ב"כורי א"תה בא"ר נרמז על בארי ונצרף מלת אביכם שבסוף פסוק הקודם היינו בארה כי אותיות אהו"י מתחלפים ורומז שהוא אביכם של אלו הנזכרים גם הזהיר יעקב על היחוד ורימז קיבץ גליות:

לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים וגו'. עד סוף הפרשה קיימו וקבלו חכמי המחברים הקדמה אחת מושלמת והיא שהאותות והמופתים שעשו הנביאים הם משיגים עצמיים בנבואתם ושלכן יתחייב שתהיה מדרגת הנביא בנבואתו כמדרגתו והביאם לזה מאמר התורה באלה הפסוקים ולא קם נביא עוד וגו' לכל האותות והמופתים וגו' ושזה מורה שהיתה נבואת מרע"ה על כל שאר הנביאים כמדרגת נבואתו וכמעלת נפלאותיו וההקדמה הזאת עם פי' הכתוב הזה במשה קבל הרב המורה בפ' ל"ה חלק ב' וכן קבלו אותה כל הנמשכים והבאים אחריו הרלב"ג והרבי חסדאי ושאר כל המפרשים בספריהם ומאשר מצאו בנביאים אחרים נפלאות כפי מעלת נושאם גדולים מהנפלאות שעשה משה רבינו עליו השלום כאלו תאמר עמידת השמש ליהושע ותחיית בן הצרפית לאליהו ובן השונמית לאלישע והסרת צל המעלות ע"י ישעיהו הוצרך הרב המורה והרלב"ג לגלות פנים בהם שלא כהלכה ולעשות פירושים בכתובים האלה לשלול שלא היה נס יהושע כי אם במהירות המלחמה לא בשתפסוק תנועת הגלגל וכן בהשבת הצל שלא היה הנס כי אם בצל עצמו מפני תנועת הגוון וגם בתחיית בן הצרפית והשונמית חשב שלא היה ענינם מיתה החלטית כי אם חולי השתוק שפעמים יתרפא וכמו שתראה מדבריו בפ' מ"ב חלק א' בשתוף חי רחמנא ליצלן מהדעות האלה ואני לא נקראתי במקום הזה להשיבך על דבריהם באותם הנסים וכבר כתבתי על זה בפירושי לספר יהושע ולספר מלכים ואין לי צורך בכאן כי אם לפרש פסוקי התורה ואומר שהרב המורה כתב שהיתה המעלה בנפלאות משה ממ"ש הכתוב לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו החולקים עליו ולכל בני ישראל המסכימים עמו אבל שאר הנביאים שעשו מופתים ליחידים מבני אדם כענין מה שאמר (מלכים ב' ח' ד') מלך ישראל לגחזי ספרה נא לי את הגדולות אשר עשה אלישע וכבר הקשה עליו הרמב"ן ממופתי אליהו בעצירת הגשמים ובהורדת האש על הבמה שהיו דברים מפורסמים מאד כי היה בגזרה ממנו חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כ"א לפי דברי ובהמשך הענין כל אותו הזמן נתפרסם הדבר ובגוים נשמע כמ"ש אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח וגומר וענין הר כרמל היה מפורסם מאד לעיני החולקים עליו נביאי הבעל ארבע מאות ונ' ונביאי האשרה ד' מאות איש ונגד כל ישראל וכן שמש בגבעון דום הוא לעיני כל ישראל. וחז"ל אמרו שראו אותו מסוף העולם ועד סופו והכתוב מפליג בו ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה' בקול איש וגו' וקריעת הירדן נעשה לכל ישראל לא ליחידים בלבד וכתוב בה ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי כנען אשר הוביש ה' את מי הירדן וגומר וזה כלו ממה שיורה שדעת הרב המורה הזה בלתי מתאמת בכתובים והרב נחמני כתב בפירושם שהמקרא כלו קשור ומחובר יאמר שלא קם עוד נביא בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים ולעשות אותות ומופתים ויד חזקה ומורא גדול כמשה ואם עשו קצת מהם לא הגיעו לרובם ולא למעלה הגדולה שבהם כי לא היה כיום סיני לפניו ולאחריו וכן לא הגיעו אותות שאר הנביאים לזמן הגדול שהגיעו מופתי משה כי אותות המן התמיד מ' שנה ועמוד האש והענן והשלו על דעת חז"ל ולכתם במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון ולא חסרו דבר ופי' לכל היד החזקה על קריעת ים סוף ולכל המורא הגדול על מעמד הר סיני שנ' ובעבור תהיה יראתו על פניכם וגו' ולפיכך הזכיר באלו אשר עשה משה לעיני כל ישראל ועם היות דבריו אמת הנה דעתו זה בלתי מספיק בהתר הספק כי על כל פנים לא יכחיש הרב שלא העמיד משה חמה ברקיע ולא החיה את המתים שהם נסים יותר עליונים בערך נושאיהם והרלב"ג הרכיב הדברים ואמר שנתעלו מופתי משה על מופתי שאר הנביאים ברבויים ובאיכותם ובהמשכותם ותמידותם ובהודאת הכת המנגדת ואמנם במופתים שיראו גדולים מהם כחוש החכם בהם כמו שזכרתי ואלו דברים רחוקים ממני מאד ודעתי בזה כי הוא היסוד אשר עליו בנו דעתם זהו בלתי אמת ואין לו העמדה לפי שמעלת כל נביא היא כפי מדרגתו בנבואה לא כפי הנסים אשר יעשו מימיו אחרי בחינתו כי הנסים שיעשו אותם הנביאים הם כפי צורך השעה ופעמים יהיה אדם מנבאה ובמדה יותר עליונה ולא יעשה נסים לפי שלא הביא הצורך לעשותם ונביא למטה ממנו יעשה נסים הרבה לפי שבימיו היה צורך אליהם הלא תראה אברהם אבינו ע"ה שהיה כחו גדול בנבואה ועשה נסים מועטים ואלישע עשה נסים הרבה ואולי היה במדרגת הנבואה למטה ממדרתו וגם הוא עשה נסים הרבה מאליהו רבו ולא היה שוה אליו במדרגת הנבואה וענינו ומראותיו ולקיחתו יוכיחו והנה הרב עצמו כתב בספר המדע בהלכות יסודי תורה פ"ח כמו שזכרתי למעלה מזה בבחינת הנביא ז"ל מרע"ה לא האמינו בו ישראל מפני האותות שהמאמין ע"פ האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלהט ובכשוף אלא כל האותות שעשה במדבר לפי הצורך עשאן הוצרך להשקיע המצריים קרע לנו את הים והצלילן בתוכו הוצרכו למזון הוריד להם את המן צמאו למים בקע להם את האבן כפרו בו עדת קרח בלעה אותם הארץ וגו' הנה הסכים למה שאמרתי שהיו המופתים כפי צורך השעה ולא כפי מדרגת הנבואה ומפני זה תמצא נביאים רבים שעשו נסים מועטים או לא עשו נסים כלל כיצחק ויעקב שלא מצינו בכל אחד מהם כי אם נס אחד ונתן הנביא וגד החוזה ואחיה השילוני ויהוא בן חנני ועזריה בן עודד ושמעיה והושע ויואל ועמוס ועובדיה וירמיה ויחזקאל ומיכה ונחום וחבקוק וצפניה וחגי זכריה ומלאכי ונביאים אחרים היו לישראל שלא נזכר בכתוב שעשו נס כלל האם נאמר שאינם נביאים אבל הענין כמו שאמרתי שאין הנפלאות משיג עצמו בנבואה כי הם מעשים כפי הצורך ולכן אינו מן התימה שיהושע העמיד חמה ברקיע כפשוטו של כתוב שהוא האמת ואליהו ואלישע החיו את המתים בהחלט וכן שאר הנביאים עשו נסים מופלאים ולא עשה מרע"ה אותם הנסים ואין זה גרעון בחקו לפי שלא נמנע מהם לחסרון דבקותו ולמיעוט מדרגתו בנבואה כי אם שלא בא הצורך לעשות כמותם כי אין המופתים משיגים עצמיים בנבואה לשיהיה ענינם כענינה אבל הם כפי צורך השעה ואם בימי משה לא נלחמו ישראל באויביהם בערב סמוך לחשיכה ולא נצטרכו למאורות מהו הביטול שימשך מאמרנו שלא העמיד משה חמה ברקיע וכן בתחיית המתים אם היה שלא מתו באכסניותו של משה איך יחיים האם יעשה המופתים ההם בלי הכרח וצורך כלל כדי להגדיל נבואתו כ"ש שכבר כתבו חז"ל בפסיקתא שמשה ג"כ העמיד השמש ברקיע עם היות שלא זכרתו התורה והנה מצאנו מכת החשך ולכל בני ישראל היה אור במושבותם ולא עוד אלא שקבלו ז"ל שכל מקום שהיה יהודי נכנס עמו ואיך יצוייר הפלא הזה אם לא שהיה השמש מאיר לישראל ולא היה מאיר למצרים ע"ד האומר לחרס ולא יזרח ובעד ככבים יחתום ויהיה זה א"כ ממין עמידת השמש ברקיע או שהיה עובר בו נצוץ השמש למצריים והיה אור לישראל ולא יצוייר נס גדול מזה גם מכת בכורות ומכת הדבר במקנה מצרים וממקנה ישראל לא מת א' ואם נתחדש שמה באויר עפוש ממית המקנה כולו או כל בכור במצרים איך היה שבכורות ישראל ומקניהם לא מתו האם לא היתה תחיית המתים או דבר מטבעה ומינה ולהעיד על אמתת כל זה אמרה תורה ולא קם נביא עוד וגו' לכל האותות המופתים וגומר ואין פירושו שתהיה מעלתו כמעלת המופתים ההם שאם היתה הכונה כן היה לו לומר ככל האותות והמופתים לא לכל האותות בלמ"ד אבל בא להודיע בזה דרוש נכבד והוא שענין הנביאים אצל האותות והמופתים הוא על אחד משני פנים: