פרשנות מצטטת על מלכים ב ט:ל

תיטיב. ענין תקון כמו ותיטב את ראשה (מלכים ב׳ ט׳):

כי טבת הנה. כשהיו מטיבין אותן מקושטת לכנוס לחופה היה גדול נכנס תחלה ובועלה (רש"י מרבותינו), לדעתם יאמר רוו"ה מלת ויראו כטעם וידעו והוא כנוי לשכיבה וכטעם וראה את ערותה והיא תראה את ערותו (ויקרא כ׳:י״ז), ומלת טבת אין ענינו כאן על היופי המראה רק לשון קשוט דוגמת ותיטיב את ראשה (מלכים ב ט׳:ל׳) טוב מאד (לעיל א') תרגומו תקין לחדא, ולפי"ז חלק ראשון דקרא הוא מאמר שלם מחובר מנושא ונשוא, יאמר שבני אלהים ידעו את בנות האדם כאשר היו מקושטות, וסתם זמן הקשוט לבנות הוא עת הכנסתן לחופה, וטעם מלת כי כאשר, ובחלק השני מן הכתוב הוסיף חמס אחר כי לקחו בחזקה את הנשים ללקוחים גמורים כי הענין הראשון לא היה רק דרך זנות בעלמא, ודברי הרא"ם בזה דחוקים:

שמרה ונצרה פי׳ בו שהם שמות כלומ׳ משמר ונצירה ר״ל שית משמר לפי ונצירה על דל שפתי שלא אכשל בתפלתי שאע״פ שמחשבתי זכה לאדם מערכי לב ומה׳ מענה לשון (משלי טז). ודל כמו דלת ונקרא כן על שם שהוא נסגר ונפתח תמיד. ודגש הצד״י בנצרה לתפארת. ואע״פ שהפי׳ נאה רחוק הוא בעיני להיות שמרה ונצרה שמות ויש לפרש שיתה ה׳ חסר כלומ׳ שית לבך עלי ושמור את פי וכן נצור על דל שפתי שלא אחטא בשפתי. או שיתה פי׳ לדעתי תקן מענין שית זונה (משלי ז י) שפי׳ תקון זונה וכן לדעת קצת מפרשים ותשם בפוך עיניה (מ״ב ט ל) שפירושו ותתקן אע״פ שפי׳ אצלי שהוא הפוך כמו ומשם פוך בעיניה ואמר הנה שיתה ה׳ שמרה לפי כלומ׳ תקן דבורי כי בידך לתקנו כאמת ומה׳ מענה לשון והכל מחובר למלת פי כלומ׳ תקן ושמור את פי תקנהו להטעים דבורי ושמרהו שלא להכשל כי פעמים ינעם הדבור ולא ישמר משגיאה ופעמים ידבר אמת ולא בנעימה והתפלל שינעם דבורו ויערב לשומעים וישמר משגיאה ונצרה על דל שפתי הוא תפלה אחרת כי עם היות המחשבה זכה והדבור ערב ושמא מדעתו לומר אמת ויציב ובהיות הדבור על השפה בעת צאתו יחטא ויאמר מה שלא היה סבור לומר דרך שגיאה.