פרשנות מצטטת על מלכים ב ט:לד

אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם. פֵּרוּשׁ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּפָסוּק ״אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם״ אֲפִילוּ גּוֹי (בבא קמא לח.), וְכָאן נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁאֲפִילוּ בְּמִיתַת הָאוּמּוֹת שֶׁהִיא מִיתָה מְנֻוֶּלֶת, זֶה בְּעֵרֶךְ הַמִּיתָה עַצְמָהּ. וּכְנֶגֶד הַגּוּף אָמַר וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (מלכים ב ט:לד) ״פִּקְדוּ אֶת הָאֲרוּרָה וְקִבְרוּהָ״, קְבוּרָה כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ. לֹא ה׳ שְׁלָחָנִי, פֵּרוּשׁ, אֶלָּא מִלִּבִּי, וַה׳ לֹא מִיחָה בִּי. וְאִם בְּרִיאָה וְגוֹ׳, שֶׁבָּזֶה תִּהְיֶה לָהֶם מִיתָה רָעָה וְיֹאבְדוּ גּוּף כְּנֶפֶשׁ.

(נז) כשיקרא הקב"ה לארץ שיתן פקדון כו'. לשון קריאה הוא בקול אשר ממנו תרעש הארץ ואבני קברות מתפזרות כדמפ"ו (וכמו במתי יחזקאל לעיל ס"פ ל"ג ויהי קול והנה רעש וגו',) וכמבואר באותיות דר"ע שם נוטל שופר גדול כו' וקולו הולך מסוף הע"ס בתקיעה ראשונה העולם כולו רועש בשניה העפר מתפרד כו' ע"ש, ולשון פקדון שקראו לקבורה, אולי הוא לשון המקרא לשהונח כן בלה"ק לסימן אמונת התחיי' שאינה אלא כפקדון ע"מ להשיבו לבעליו לעת קץ עמש"ל פי"ט אות כ"ה בס"ד), ויהיה מזה קריאת שם יום המיתה בשם יום פקודה [ישעי' י] וכן ופקודת כל האדם [במדבר טז], ויתפרש כן מ"ש [מלכים ב ט] פקדו נא את הארורה הזאת וקברוה: