פרשנות מצטטת על מלכים ב יב:יב

וְנָתְנוּ֙ אֶת־הַכֶּ֣סֶף הַֽמְתֻכָּ֔ן עַל־יד [יְדֵי֙] עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה הפקדים [הַמֻּפְקָדִ֖ים] בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וַיּוֹצִיאֻ֜הוּ לְחָרָשֵׁ֤י הָעֵץ֙ וְלַבֹּנִ֔ים הָעֹשִׂ֖ים בֵּ֥ית יְהוָֽה׃

שד"ל

מתכנת: שרש תכן מורה ידיעת הדבר בצמצום, יהיה זה במדה, במשקל או במספר או בדרך אחר; מתכנת הלבנים וכן למטה (פסוק י"ח) ותכן לבֵנים תתנו, הכוונה על המספר, ובמתכנתו לא תעשו (למטה ל' ל"ב) הוא במספר ובמשקל, את הכסף המתֻכָּן (מ"ב י"ב י"ב) הוא במספר, ומים תִכֵּן במדה (איוב כ"ח כ"ה) הוא במדה, ותכֵן לבות ה' (משלי כ"א ב'), ותוכֵן רוחות ה' (שם י"ו ב'), ולו נתכנו עלילות (שמואל א' ב' ג') הכוונה ידיעה מצומצמת; וכן לא יתכן דרך ה' (יחזקאל י"ח כ"ה) הכוונה שאי אפשר להבינו כלו' אינו מתישב על הדעת. ואמנם שרש תקן בקו"ף הנמצא רק פעם אחת בקהלת, (י"ב ט' תִקֵּן מְשָלִים הרבה), ענין אחר הוא (ענין העמדה והצבה), ול' ארמית הוא, ומשם בא בקהלת ובדברי רז"ל, וממנו תקנת שבת בקו"ף בהרבה סדורים כ"י, וכן צ"ל. וע' פירושי בישעיה מ' י"ב.
שאל רבBookmarkShareCopy

רש"י

מתכנת. וְתֹכֶן לְבֵנִים, "וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת" (שמואל א ב'), "אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן" (מלכים ב י"ב), כֻּלָּם לְשׁוֹן חֶשְׁבּוֹן הֵם:
שאל רבBookmarkShareCopy

תוספתא כפשוטה

43-44. כיצד הן עושין מפרישין מהן שכר האומנין ומחללין אותן על מעות האומנין, ונותנין אותן לאומנין בשכרן. בן עזאי חוזר כאן לדין משנתנו "אלא כיצד הן עושין מפרישין" וכו', וכ"ה במשנתנו כאן הנ"ל. ופירושו שמפריש חלק מן הנכסים ששוויו כנגד שכר האומנין, שהקדש חייב להם כסף בעד בדק הבית שכבר נבנה, ונוטל מתחילה כסף של הקדש שחולל על הבניין, ומזכה להם את הכסף ע"י אחר, ואח"כ מחלל על הכסף (מדעת האומנין) את הדברים הראויים לקרבנות ציבור, ונעשו הדברים חולין, ונותנין אותן לאומנין בשכרן. ועיין רש"י שבועות י' סע"ב, בתוספות שם ד"ה מפרישין, בהשמטות לשטמ"ק כריתות ו' א', בפירוש תלמיד רשב"ש, עמ' 45, ובפי' הרא"ש הנ"ל. ועיין בירושלמי כאן פ"ד סה"א וה"ה, מ"ח ע"א, ובראשונים לשבועות י' א' שציין באהצו"י, עמ' 26. ועיין בפיה"מ להר"מ כאן, ומ"ש בקרן אורה למעילה י"ד ב' ד"ה מותר, שם י"ד א' ד"ה בונין. ועיין מ"ב י"ב, י"ב-י"ג, ובבלי כתובות ק"ו ב'.
שאל רבBookmarkShareCopy

רש"י

לְתְּכוּנָה. לְאוֹצְרוֹתֵיהֶם. עַל שֵׁם שֶׁהַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הַנָּתוּן בָּאוֹצָר נָתוּן בְּחֶשְׁבּוֹן, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ״אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן״ (מלכים ב יב:יב).
שאל רבBookmarkShareCopy

רש"י

ותכן לבנים. חֶשְׁבּוֹן הַלְּבֵנִים; וְכֵן "אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן" (מלכים ב י"ב) – הַמָּנוּי, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בָּעִנְיָן "וַיָּצֻרוּ וַיִּמְנוּ אֶת הַכֶּסֶף":
שאל רבBookmarkShareCopy