פרשנות מצטטת על מלכים ב יז:ד

הוי. על הושע ועשרת השבטים היורדים מצרימה לעזרה אשר שלחו מלאכים אל סוא מלך מצרים (מלכים ב י״ז:ד׳):

בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז וְגוֹ'. אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁמָּלַךְ הוֹשֵעַ בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז, שֶׁהֲרֵי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְאָחָז הָרַג אֶת פֶּקַח וּמָלַךְ תַּחְתָּיו, וּכְשֶׁתִּבְדֹּק בִּשְׁנוֹת פֶּקַח תִּמְצָא כֵּן, וְגַם אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁלֹּא מָלַךְ אֶלָּא תֵּשַׁע שָׁנִים, שֶׁהֲרֵי מָלַךְ מִשְּׁנַת אַרְבַּע לְאָחָז עַד שְׁנַת שֵׁשׁ לְחִזְקִיָּהוּ שֶׁנִּלְכְּדָה שׁוֹמְרוֹן, הֲרֵי יוֹתֵר מִשֵּׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר תֵּשַׁע שָׁנִים, מִשֶּׁמָּרַד בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר, כָּךְ שְׁנוּיָה בְּסֵדֶר עוֹלָם. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁבִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז הִתְחִיל לִמְרֹד, שֶׁאִם כֵּן תִּמְצָא אֶת שְׁנֵי מִרְדּוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים בִּימֵי אָחָז, וְשֵׁשׁ שָׁנִים בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ הֲרֵי אַחַת עֶשְׂרֵה, וְכָאן הוּא אוֹמֵר תֵּשַׁע, לֹא הֻזְכַּר שְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז אֶלָּא לְעִנְיַן מִקְרָא שֶׁל אַחֲרָיו: עָלָיו עָלָה שַׁלְמַנֶאסֶר וְגוֹ', שֶׁבִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז עָלָה סַנְחֵרִיב עַל הוֹשֵעַ, וְהִגְלָה לְאוֹתָן שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְכָךְ שָׁנִינוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם, וּמִקְרָא כָּתוּב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים: וַיָּעָר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי, וְלֹא פֵּרֵשׁ בְּאֵיזֶה זְמַן, וְכָאן פֵּרֵשׁ שֶׁבִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז הָיָה. שָׁלשׁ גָּלֻיּוֹת גָּלוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְפֶקַח, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה: בָּא תִּגְלַת פַּלֶאסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת (דָּן) [אָבֵל] וְגוֹ' כָּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה, וְזֶה הָיָה שְׁנַת הָאַרְבַּע לְאָחָז, שָׁהָה שְׁמֹנֶה שָׁנִים וּבָא עֲלֵיהֶם, שְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז, וְהִגְלָם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי, וּכְשֶׁרָאָה הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מָרַד בּוֹ וְשָׁלַח מַלְאָכִים אֶל סוֹא מֶלֶךְ מִצְרַיִם, שָׁהָה שְׁמוֹנֶה שָׁנִים, וּבָא וְצָר עַל שׁוֹמְרוֹן, וְנִלְכְּדָה לְקֵץ שָׁלשׁ שָׁנִים, וְגָלוּ כֻּלָּן, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי, הֵקַל אַף בַּשְּׁנִיָּה, שֶׁלֹּא הִגְלָה אֶלָּא שְׁנֵי הַשְּׁבָטִים, אֲבָל הָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד, טִיאֵט אֶת הַכֹּל, כָּזֶה שֶׁמְּכַבֵּד אֶת הַבַּיִת. וּמִכָּל מָקוֹם לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁכָּתַב כָּאן אֶת מִנְיַן שְׁנֵי מִרְדּוֹ תֵּשַׁע שָׁנִים, לֹא מָרַד בּוֹ עַד שְׁנַת אַרְבַּע עֶשְׂרֵה לְאָחָז, שֶׁהֲרֵי אָחָז מָלַךְ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, שָׁלשׁ שָׁנִים שֶׁל אָחָז הָיָה הַמֶּרֶד, וְשֵׁשׁ שָׁנִים בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ.

ההולכים לרדת מצרים. על הושע בן אלה אשר שלח מלאכים אל סוא מלך מצרים (מלכים ב י״ז:ד׳):

ואת תזנותיה ממצרים לא עזבה. גם על מלכי מצרים סמכו שמצינו (שם יו) בהושע בן אלה אשר שלח מלאכים אל סוא מלך מצרים:

וילך אפרים אל אשור. זה הושע בן אלה שהיה לו לעבד וישב וימרוד (מלכים ב י״ז:א׳):

ואל ארץ יביט. אולי ימצא עזר אשר שלח מלאכים הושע בן אלה אל סוא מלך מצרים (מלכים ב י):

כי לא מועף לאשר מוצק לה. כי מלך אשור אשר ניתן למוצק ולהצר לה לארצכם אינו עיף ואינו עצל מלבא עליהם עד שלש פעמים אחת בימי פקח (מלכים ב ט״ו:כ״ט) אשר לקח את עיון ואת אבל מעכה ואת קדש ואת הגליל כל ארץ נפתלי והגלות ההיא בשנת ד' לאחז ובשנת שתים עשרה ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה מקרא זה (בדברי הימי' א ה') וגלות זה בשנת שתים עשרה לאחז תחלת מרדו של הושע בן אלה כענין שנאמר (מלכים ב י״ז:ד׳) וימצא מלך אשור בהושע קשר וגו' לאחר שנשתעבד לו שמנה שנה ואין החשבון מפורש במקרא בגלוי אבל יש ללמוד מברייתא דסדר עולם והשלישית בשנת שש לחזקיה שנת תשע למרדו של הושע אשר נלכדה שומרון היא עיר המלוכה וגלו כולם וזה האמור כאן כי לא עיפות לאויב אשר הוא מוצק לה לארץ ישראל האמורה בעניין ואל ארץ יביט: