פרשנות מצטטת על מלכים ב יז:ט

(ה) הנכשל בלשון הרע עלול להדרדר עד מאוד ולהגיע עד כדי כפירה בה'. ראוי למי שרוצה לכוון אורחותיו, שיתרחק מישיבה עם רשעים ודיבור עמהם כדי שלא יתפס ברשתם ובסכלותם, שהרי דרך ישיבת הלצים הרשעים - בתחילה מרבים בדברי הבאי, כענין שנאמר "וקול כסיל ברב דברים" (קהלת ה, ב), ומתוך כך באים לספר בגנות הצדיקים, כענין שנאמר "תאלמנה שפתי שקר הדֹברות על צדיק עתק" (תהלים לא, יט), ומתוך כך יהיה להם הרגל לדבר בנביאים ולתת דופי בדבריהם, כענין שנאמר "ויהיו מלעִבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנבִאיו" (דברי הימים ב' לו, טז), ומתוך כך באים לדבר באלהים וכופרים בעיקר, כענין שנאמר "ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלהיהם" (מלכים ב' יז, ט), והרי הוא אומר "שתו בשמים פיהם ולשונם תִּהלך בארץ" (תהלים עג, ט) - מי גרם להם לשית בשמים פיהם? לשונם שהלכה תחילה בארץ. זו היא שיחת הרשעים שגורמת להם ישיבת קרנות וישיבת כנסיות של עמי הארץ וישיבת בתי משתאות עם שותי שכר.

ונשבת. כי בבוא סנחריב תפש דמשק גם שמרון ומבצריה:

נצורה, נפעל משרש צור, כמו נבוכים מן בוך. ענינו עיר העומדת במצור, וגם והנשאר והנצור (יחזקאל ו' י"ב) ענינו העומד במצור, והעד ברעב ימות, ואין לפרשו לשון נצירה ושמירה (כדעת Gussetius רוז' וגיז'), כי מי שסופו למות ברעב לא יקרא שָמוּר. ואין קוראים שמוּר ונצוּר אלא למי שהוא שמור מכל רע, או שהוא נסתר ולא יתגלה, כמו ונצורות ולא ידעתם (ישעיה מ"ח ו') עיין שם פירושי. וראב"ע ורד"ק פירשו כעיר חרבה. מלשון ונצורי ישראל להשיב (שם מט ו') ובנצורים ילינו (שם ס"ה ד'); ומה שפירשתי (על פי יונתן, רש"י ודון יצחק) מתישב יותר, בעבור סמיכות סכה בכרם ומלונה במקשה, שאינן מקומות חרבים, אלא שאין להם קיימא, וכן היא עיר שצרים עליה. וגיז' באוצרו (Thesaurus p. 908) הסכים לדעת Tingstad והיטציג האומרים כי כל מקום מחסה ומסתור נקרא עיר, ומפרשים נצורה שם דבר (בשקל ישועה, מלוכה) וענינו שמירה, ועיר נצורה היא לפי זה מגדל נוצרים (מלכים ב' י"ז ט'). וקשה בעיני להוציא המלות ממשמעותן ולייחס להן הוראה חדשה, בזולת הכרח; מלבד כי מגדל נוצרים יתכן שיהיה בנין של קיימא, ונמצאת המליצה מפסדת הרבה, אם אחר שהמשיל האומה לסכה ולמלונה, ידמה אותה לבסוף למגדל.