פרשנות מצטטת על מלכים ב יז:כו

ואלה המשפטים: משפט שם נגזר מן הפעל, וענינו פסק דין שהשופט גוזר, והנה לא תרצח לא תנאף לא תגנוב אינם משפטים, אך הם שרשים וכללים גדולים אשר אין בני אדם צריכים ללמדם מפי השופט, כי כל אדם מודה בהם; אבל הדינים האמורים בפרשה הזאת הם ענפים אשר יפול בהם חלוק הדעות, ובהם בני אדם צריכים לשופט שיחתוך הדין, לכך נקראים משפטים. ולהיות כי כן דרך השופט לגזור מי חייב למי, והוא מודיע מי ראוי שיתן ומי ראוי שיקבל, מזה נמשכו לקרוא בשם משפט לכל מה שהוא ראוי לאיש פלוני, או לדבר פלוני, אם לטוב, כגון כמשפט הבנות כלמטה פסוק ט'), משפט הכהנים (דברים י"ח ג'), משפט הבכורה (שם כ"א י"ז), אם לרע, כמו משפט מות לאיש הזה (ירמיה כ"ו י"א), ובדברים שאין בהם רוח חיים, כגון את המשכן כמשפטו (למטה כ"ו ל'), כחקת הפסח וכמשפטו (במדבר ט' י"ד), ונסכיהם כמשפטם (שם כ"ט ו'), כלם ענינם מה שראוי לאותו דבר, מה שהוא jus לאותו דבר. גם האל יש לו משפט, והם הדברים שרצונו שנעשה אותם לעבדותו, כטעם את משפט אלהי הארץ (מלכים ב' י"ז כ"ו); וכן בפרשה הזאת כשהשלים המשפטים שבין אדם לחברו, הזכיר גם משפט אלהי הארץ, והוא ששת ימים תעשה מעשיך, שלש רגלים תחג לי, ושאר הענין (למטה כ"ג י"ב-י"ט); ואמנם שרש שפט (אשר איננו לא בל' ארמית ולא בל' ערבית) נ"ל נגזר מן שֵבֶט, כי ראש המשפחה נקרא שבט, וראש המשפחה הוא היה קצין שוטר ומושל בבני משפחתו, ע"כ נקראו הנשיאים והקצינים שבטים, כטעם דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל; ומי שהעם בוחרים בו לעשות מעשי שבט, לגזור אומר ויקום, וכלם נשמעים אליו כאילו הוא ראש המשפחה, נקרא (בחילוף בי"ת בפ"א) שופט.

וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר, ״וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה׳ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ״ – לְפִי שֶׁאָמְרוּ רז״ל (נדרים לא:) גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁאִלְמָלֵא מִילָה לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו לג כה) ״אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי״. לְכָךְ הִזְכִּיר בִּשְׁבוּעַת הַמִּילָה ״אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ״. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא, לְפִי שֶׁהַמִּילָה מַשְׁלֶמֶת שֵׁם שֶׁל שַׁדַּי, וּבְאוֹתוֹ שֵׁם אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָמוֹ ״דַּי״, כְּשֶׁהָיוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ מִתְפַּשְּׁטִין וּמַרְחִיבִים וְהוֹלְכִים, כִּדְאִיתָא פֶּרֶק אֵין דּוֹרְשִׁין (חגיגה יב.). וּבָזֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶּׁאָמְרוּ ״לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ״ – מַשְׁמַע אַחַר שֶׁנִּבְרְאוּ לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְהִתְקַיֵּם, וְהַפָּסוּק אוֹמֵר ״לֹא שָׂמְתִּי״ – מַשְׁמַע לְכַתְּחִלָּה. אֶלָּא לְפִי שֶׁקָּאֵי עַל ״חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ״, עַל הַחֹק הַנִּתָּן לָהֶם שֶׁלֹּא יִתְפַּשְּׁטוּ לְאֵין תַּכְלִית, וְגָעַר בָּהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשֵׁם שַׁדַּי, כִּי בוֹ אָמַר לְעוֹלָמוֹ ״דַּי״, וְאִלְמָלֵא זֶה לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְהִתְקַיֵּם אִם הָיוּ מִתְפַּשְּׁטִין לְאֵין תַּכְלִית, וְכָל זֶה בָּא מִצַּד הַמִּילָה הַמַּשְׁלֶמֶת שֵׁם זֶה. אֲבָל ״כְּשֶׁלְּקָחַנִי מִבֵּית אָבִי״ (בראשית כד:ז) – זֶהוּ קֹדֶם הַמִּילָה – הָיָה ״אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם״ לְבַד, כִּי לֹא הָיָה שֵׁם שֶׁל שַׁדַּי מִתְפַּשֵּׁט בַּתַּחְתּוֹנִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא ״אֱלֹהֵי הָאָרֶץ״ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דַּוְקָא, כִּי הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ כוּ׳ (כתובות קי:), וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יז כו) ״לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ״. לְכָךְ אָמַר עַל חוּצָה לָאָרֶץ ״ה׳ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי״ (בראשית כד:ז), אֲבָל כָּאן שֶׁעָמַד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָמַר ״בַּה׳ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ״ (בראשית כד:ג).

אחרי אלהי נכר הארץ אלהים שהוא נכר בארץ כי השם הנכבד נקרא אלהי ארץ ישראל שנאמר לא ידעו את משפט אלהי הארץ (מלכים ב' יז כו). וכן וידברו על אלהי ירושלם כעל אלהי עמי הארץ (ד"ה ב' לב יט) וכתיב לא ישבו בארץ יי' (הושע ט ג') וכבר רמזתי זה כי כל מלאך ושר הוא נכרי בה רק השם הנכבד שנאמר כי שמך נקרא על עירך ועל עמך (דניאל ט יט) וזהו מה שאמר ירמיהו הנביא ע"ה יען אשר עזבוני וינכרו את המקום הזה וגו' (יט' יד'). וטעם והסתרתי פני מהם והיה לאכול רמז לפנים המאירים והסתרת פניו יהיה לאכול כדרך ומפניך אסתר והיה כל מוצאי יהרגני: