פרשנות מצטטת על מלכים ב יח:ד

הלא הוא אשר הסיר חזקיהו את במותיו כפירוש רל"בג במלכים כי חזקיה הסיר את הבמות (מלכים ב' י''ח ד') שלא היו לע"ז אלא לה', והנה המעיט העבודה וצוה שלא תהיה אלא בבית המקדש, וזה היה זלזול בכבודו לפי מחשבת עובדי אלילים, שהיו מאמינים שאלהיהם חפצים ברבוי העבודה להם, כלומר ברבוי ההיכלות והמזבחות, וחשב רבשקה כי לא יתכן שיושיע ה' את חזקיה אחרי אשר המעיט עבודתו; ואף אם אולי ידע כי התורה אסרה הבמות ושחזקיה לא הסיר אותן אלא כדי לעשות הישר בעיני ה', הנה (כדברי תלמידי יוסף ירא) לא היתה כוונת רבשקה אלא לעורר את העם נגד מלכו, והיה יודע שהעם היה אוהב הבמות ושכמה מלכים צדיקים השאירו אותן, לפיכך הזכיר הסרת הבמות כדבר רע, כמו שהיה במחשבת ההמון.

וכיוצא בו ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים וגו' – המשך הפסוק: "ושים אֹתו על נס" מופיע בדפוסים ובכתבי יד אחדים. בדרך כלל בחרו מעתיקים מתי לתת את כל הפסוק והיכן לקצרו. רוב הקוראים הכירו את הפסוקים, ולכן חשו המעתיקים שזכותם לקצר את הציטוטים. המדובר במעשה בנחש הנחושת המסופר בחומש במדבר (כא ו-ח). לפי המסופר נפגעו בני ישראל ממכת נחשים, משה עשה נחש נחושת ומי שננשך הביט בנחש הנחושת ונרפא. הנחש נעשה בדבר ה', ולא נאמר מה עשו עמו לאחר המגפה. בספר מלכים נאמר במפורש על חזקיה המלך "וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחשתן" (מלכים ב יח ד). במקרא לא נאמר במה היה כוחו של הנחש. בעולם הקדום נחשב הנחש לסמל של המלאכים המכונים גם שרפים, וכידוע אין שרף אלא שם אחר לנחש, כפי שעולה ממקורות רבים, כולל מתיאור המגפה במדבר: "וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים..." (במדבר שם). הנחש היה גם סמלו הקדום של אל הרפואה במזרח הקדמון ובמחשבה ההלניסטית-רומית. נראה, אפוא, שהנחש נשמר במקדש והפך לסמל מגי או אלילי, ואולי אף נתפס כאל עצמאי. לפי מסורת חז"ל שבר חזקיהו את הנחש וחכמים הודו לו⁶⁸ראו פירושנו לפסחים פ"ד מ"ח. . שבירת הנחש הייתה אפוא מעשה שחז"ל, מאוחר יותר, ראו בו מעשה חיובי. עשיית הנחש עצמו הייתה בדבר ה', וחכמים הסבירו שהוא לא נועד להיות סמל אלילי אלא להזכיר לבני ישראל את חסדי ה' ועזרתו, אך הוא הפך לסמל אלילי ולכן הושמד.