וַיֹּצִ֛אוּ אֶת־מַצְּב֥וֹת בֵּית־הַבַּ֖עַל וַֽיִּשְׂרְפֽוּהָ׃
מנחת שי
ויעלו ויוציאו. בכל ספרי מדוייקים מלא וא"ו ובמסורה סוף פ' אמור ויוציאו י"ב ד' מנהון מלאים וכו' ולא מסיים בה המלאים והרבה גמגומים יש בדבר כי מסרה זו נמסרה גם בסוף פרשה שלח לך ויש שם חסרון הניכר וגם אינה שוה עם הגירסא דפ' אמור דבפ' אמור אומר ד' מנהון מלאים ובפ' שלח לך אומר המקלל. אוריהו. וכתיביא. ויוציאו כתיב. סימן כתיביא כתובים. והיינו דברי הימים ובד"ה לבדו יש ד' ויוציאו. ואף בספרים יש הרבה חילופים ואין אחד מהם מסכים לא' מהמסרות ואין ידוע על מי ראוי לסמוך ואולם יש נסחא כ"י אצלי בשטה זו וזה תוארה ויוציאו ג' מלא וסימן ויוציאו את המקלל פרשת אמור. ויוציאו את אבותיכם (שמואל א י״ב:ח׳). וזהו בפסוק כאשר בא יעקב מצרים הנזכר במסורת הדפוס. ויוציאו את אוריהו ממצרים (ירמיה כ"ז). וכל כתובים דכותיה. ויצאו את מצבות בית הבעל (מלכים ב י׳:כ״ו) ויצאו כתיב. ושארא ויציאו כתיב ע"כ. ונמצאת דמסרה זו דומה לאותה דפ' שלח לך ואין ביניהם רק חילוף מעט מזעיר ואחרים אומרים דכוונת מסרה זו ודפרשת אמור אחת היא אלא שהמלות מתחלפת בגרסתן ואפשר לקיים את שתיהן כשנאמר דכל כתובים נחשב כאחד במנין ד' מלאים דפ' אמור ונמצאו שתי מסורת אלו שוות בדינן ודרך אחד להן. נקטינן מיהא דכל ד"ה כתיב ויוציאו מלא וא"ו ומלא יו"ד וה' יורנו הדרך הישרה:
רמב"ן
ולא תקים לך מצבה מצבת אבן אחת להקריב עליה אפילו לשמים אשר שנא מזבח אדמה ומזבח אבנים צוה לעשות ואת זו שנא כי חוק היתה לכנענים ואע"פ שהיתה אהובה לו בימי האבות עכשיו שנאה מאחר שעשאוה אלו חוק לע"ז לשון רש"י (רש"י על דברים ט״ז:כ״ב) ואם כן אסר הכתוב האשרה ואסר כל נוטע בהר הבית אע"פ שכוונתו לשמים ואסר המצבה לשמים ושניהם מפני חוקת הכנעניים אבל לא הבינותי החק הזה שהרי הכנעניים גם במזבחות גם במצבות היו נוהגים שהכתוב אומר ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם (דברים י״ב:ג׳) כי את מזבחותם תתצון ואת מצבותם תשברון (שמות לד יג) וכן בכל מקום ואולי נאמר שהחזיקו הכנענים במצבות ולא היה להם בית ע"ז שאין שם מצבה להקטיר עליה ולצוק שמן על ראשה וכענין שנאמר בבעל (מלכים ב י כו) ויוציאו את מצבות בית הבעל אבל המזבחות היו במקצתן להקריב גם בהם והנראה בעיני כי היו הכנענים השטופים בע"ז עושים בכל בתי אלהיהם מזבח להקריב עליו הקרבנות ואבן גדולה מוצבת על פתח הבית לעמוד עליה הכומרים ואילן נטוע חוצה לה לאשר דרך הבאים שם וגם היום הנוצרים עושים כן והנה השם הנכבד שנא ומאס כל מעשיהם ואסר המצבה והאשרה ולא השאיר רק המזבח שהוא צורך הקרבנות אשר הוא יתברך צוה בהם והיו נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו מאז קודם היות ע"ז בעולם: