פרשנות מצטטת על מלכים ב כא:ז

בהאי זמנא עד לא כתיב: ר"ל בהאי זמנא ביה"כ שאמר בתשעה לחדש שאז ותוצא הארץ דשא כו' כמ"ש למטה אז אד' יה"ו אתה החלות כו' כמ"ש בפרשת א"מ דף ס"ה ע"ב ורזא דמל' הכי הוא כו' עד דא פרט' ודא קיומא והענין בקיצור כי אקי"ק אשר אקי"ק אקי"ק השלישי ו הוי"ה הכל הוא דרגא דז"א שבו מנהיג העולם והוא שמו של א"ס וע"י מתגלה וכל הדרגין שקודם לו הכל דרגין אליו שיתגלה שעיקר הכוונה של א"ס הוא שיתגלה שמו בעולם וזה כוונת בריאת העולם ולכן נחית מדרגא לדרגא גילוי אחר גילוי עד ז"א ושם נתגלה כי שאל נא לימים ראשונים (דברים ד') כידוע. ולכן שם של ז"א הוא עיקר השם המיוחד וכל השמות שקודמין לו אקי"ק ושאר השמות הן טפלין לו אע"פ שהן גבוהין יותר ממנו. והענין כי כל מה שיותר נעלם אין לו שם עד שא"ס אין לו רמז לא בהרהור ולא במחשבה וכל מה שמתחיל להתגלות יותר קונה לו שם יותר כי השם הוא הגילוי וכל השמות עד ז"א הם אינן שמות בעצמן רק על ז"א שיתגלה שכאן רמז קצת על גילויו כמ"ש במאמר הנ"ל ואינן שם העצם אלא בז"א ששם השם בעצמו מתגלה. וכן השמות מורין כן אקי"ק שאהיה אח"כ ולא עכשיו והוי"ה הוא יהיה בהוה כי יהיה לשון הוה כמו ככה יעשה איוב (איוב א') ונתחלף הי' לו' הואיל ונעשה מפעולה שם כמו מן חיה חוה כי היא אם כל חי. וכל השמות הוא בז"א ששם הוא גילויו וזהו כוונתו וכל השמות שקודם הוא ששם מורה שיתגלה וכל מה שמתגלה יותר הוא יותר גדול כמו האדם הגשמי בתחלה הוא במוח האב סתים מאד ואינו אלא טפה כלול במוח ואח"כ בשעת הזיווג אז יוצא הטפה והוא יותר גלוי ואח"כ מצטייר בבטן אמו ונעשה שם אדם שלם ועדיין הוא בבטן אמו ובטל לאמו ואח"כ מתחיל לצאת ראשו ורובו עד שיוצא כלו ואח"כ יוצא כלו. וכן כאן בתחלה סתום במוח אבא ולכן אבא הוא שרותא כמ"ש באדרא זוטא שהוא שרותא להוליד את ז"א ולכן מתחיל בו י' של השם והוא בסתימו והחכמה מאין תמצא לא ידע כו' (איוב כ"ח) שהגילוי הוא בז"א ושם הוא סתום מאד. ואח"כ בזיווג יוצא הטפה. ואח"כ מצטייר בבטן אמו. וכנגד אלו הג' בחינות אמר אקי"ק. אשר. אקי"ק. ואח"כ מתחיל להוליד והוא אקי"ק הג' כמ"ש במאמר הזה לבתר שארי לאולדא ולא כתיב אשר אלא אקי"ק כלומר השתא יפוק ויתתקן כלא כו'. ואחר שיצא ונתגלה הוא נקרא הוי"ה. ולכן באמא קצת גילוי כידוע הוא כמו אשה מעוברת שיודעין שתלד אבל באביו אין שום גילוי כלל שילד. וזהו שם המיוחד ר"ל גילוי מציאת א"ס שנתגלה בז"א. ושם אדני במלכות הוא על הנהגתו בתחתונים ולכן היא ראש לשועלים וע"י מנהיג בתחתונים. וכבר אמרנו שבט' ימים שבין ר"ה ליה"כ הוא עיבור ז"א ואז נאמר תדשא הארץ. וביה"כ הוא הלידה ותוצא הארץ כמ"ש למטה ואז אתה החלות כו' כמש"ל שארי לאולדא כו' השתא יפוק כו' כנ"ל: וידוע ששמא שלים הוא הוי"ה אלקים כמ"ש בזוהר ובאדרא רבא והוא בשני פנים או ז"א באמא כשיוצא ממנה שלכן בינה הוי"ה בניקוד אלקים שהיא הוי"ה בעצמה רחמים ויוצא ממנה ז"א שנקרא אלקים כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ט ע"ב אלקים הבין דרכה דא עדן דלתתא דידע ז"א כו' וכמ"ש למטה שבו דינים כמ"ש לקמן ובאדרא רבא ואדרא זוטא ולכן בינה נקוד בנקודת אלקים ע"ש דינין דמתערין מינה ז"א כמ"ש בפ' א"מ דף ס"ה ע"א ע"ש. והשני כשמתיישב ז"א בא"א ומלבישו אז נקרא ה' אלקים ה' א"א אלקים ז"א כמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"ב וייצר ה' אלקים את האדם כו' רזא דעתיקא ורזא דז"א תרין שמהן דאתקרי שם מלא ה' אלקים ודא הוא רזא דתרין יודין דוייצר כו' תקונא דשמא כו' ע"ש. וז"ש הויה שלים בסטרוי אע"פ שאין שם מלא בפירוש מ"מ בסטרוי הוא שמא מלא כתוב בהוי"ה ונקוד באלקים וזהו בסטרוי דאין שם דינין בבינה רק דינין מסטרהא נפקין ולכן אלקים לא כתוב בפירוש רק בסטרהא ר"ל בנקודות ומ"מ הוא שלים כמ"ש בפ' א"מ שם א"ל הא תנינן אלקים בכל אתר כו' הוי"ה דאית אתר כו' בגין אדני הוי"ה אמא כו' ת"ח כלהו נטיען כו' אקרי רחמי בלחודהא הא מסטרהא דינין מתערין ובג"כ כתיב ברחמי ונקו' בדינא אתוון ברחמי ואתנגיד דינא בסטרהא וכן בפרשת ויקרא דף י' ע"ב ע"ש. וז"ש (את גדלך) זו רחמים (ואת ידך החזקה) זו מדה"ד כידוע. ומ"מ אינו שלים לכל סטר עד דאתיישב בע"ק שאז נאמר ויטע ה' אלקים גן בעדן כמ"ש למטה דאז אתנטע שמא שלים כמ"ש לקמן פ"ג דאתעקר משמא שלים ואשתיל בשמא שלים ר"ל אתעקר ביציאתו מאמו דאז הוא שמא שלים ולא לכל סטר ואשתיל בשמא שלים בע"ק שאז שלים לגמרי: והוא ביציאתן ממצרים אז אתעקר משמא שלים ולא לכל סטר עד ביאתן לארץ כמ"ש תביאמו ותטעמו (שמות ט"ו) גפן ממצרים תסיע תגרש גוים ותטעה (תהלים פ') וכן המקדש לא אתנטע עד ביאתן לארץ. וכן שמא דקב"ה כמ"ש (מלכים ב' כ"א) לשום את שמי שם לעולם והכל א' וכולם נתעקרו ממצרים וניטעו בא"י והכל בפסוק אחד תביאמו ותטעמו. מכון לשבתך. מקדש אדני כו'. וז"ש אד' הוי"ה בניקוד אלקים אתה החלות במצרים אעברה נא כו' ואמר והכא ברחישותא כו' ר"ל כאן תדשא הארץ שהוא הזריעה זרע של אבא בגו אמא ובו אין ניכר כנ"ל עדיין אין השמא שלים כי עדיין ז"א אינו ניכר כמש"ל וז"ש יהי לא כתיב שיהי מורה על שמא שלים כמ"ש למטה וכאן שלא שלים לכן כ' תדשא תרחיש עיבור ולא כתיב בו יהי:

והאשרים, מצאנו בתורה לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך (דברים י"ו כ"א), כי את מזבחותם תתצון ואת מצבותם תשברון ואת אשריו תכרתון (שמות ל"ד י"ג), מזבחותיהם תתוצו ומצבותם תשברו ואשריהם תגדעון ופסיליהם תשרפון באש (דברים ז' ה'), ופירשו רבותינו שהוא אילן הנעבד, וכן המתרגמים הקדמונים תרגמו אילן או יער, וכן פירשו המפרשים, וקצת מחכמי העמים הוסיפו שהיו מקדישים יער לאלילת הכנענים הנקראת עשתורת, ותחת האילנות ההם היו הנשים מפקירות עצמן לזנות לכבוד האלילה ההיא, ויש אומרים שהיא הלבנה, ויש אומרים שהיא כוכב נגה. וקצת מן האחרונים, וגיז' ואחריו רבים, אמרו כי אשרה אינו אלא שֵם האלילה הנקראת עשתורת, ופירשו אשרה מלשון אשרי האיש, להיות כוככ נגה אליל ההצלחה (Fortuna), ואמרו כי אשרים ואשרות אינם אילנות ויערים, אך הכוונה בהם פסילי עשתורת. וראייתם היא מה שמצאנו נביאי הבעל ונביאי האשרה (מלכים א' י"ח י"ט), כל הכלים העשויים לבעל ולאשרה (מ"ב כ"ג ד'), שנראה מזה כי האשרה היא עבודה זרה כמו הבעל; וכן מסתייעים ממה שמצאנו ויעבדו לבעל ולעשתרות, נראה כי אשרות ועשתרות דבר אחד הם; וכמו שמצאנו לבעל ולאשרה, נביאי הבעל ונביאי האשרה, כן מצאנו את הבעלים ואת העשתרות (ש"א ז' ד' וי"ב י') - אבל פסוק לא תטע לך אשרה כל עץ עומד מנגד לפירוש זה, וגיז' משיב שהכוונה לא תקים לך פסל עשתורת, ומביא לסיוע ויטע אהלי אפדנו (דניאל י"א מ"ה) המוכיח שלשון נטיעה נאמר גם חוץ מנטיעת האילנות; ולא אמר כלום, כי לשון נטיעה נופל באהל מפני שיתדותיו תקועות בקרקע כעץ הנטוע, וכן וכמסמרות נטועים (קהלת י"ב י"א) הכוונה על יתדות האהל התקועות בארץ, וכן לנטוע שמים (ישעיה נ"א י"ו) פירש גיז' עצמו באוצרו, שהמליצה לקוחה מיתדות האהל, כי השמים הם כאהל; אבל בהקמת הפסילים לא מצאנו לשון נטיעה, ואחר שהכתוב אומר לא תטע לך אשרה כל עץ, אין ספק שהכוונה נטיעה ממש. גם מצאנו ונתשתי אשיריך (מיכה ה' י"ג), ולשון נתישה נאמר על עקירת הנטיעות, כמו אמך כגפן (יחזקאל י"ט י'), ותֻתש בחמה לארץ השלכה (שם י"ב), והפכו לשון נטיעה, כמו ואת אשר נטעתי אני נותש (ירמיה מ"ה ד'), וגם בלשון מושאל אינו נאמר אלא על עקירת דבר אשר הוא כמו תקוע באדמה, כגון על גלות יושבי הארץ אשר הם כנטועים באדמתם, כמו ויתשם ה' מעל אדמתם (דברים כ"ט כ"ח), ונטעתי אתכם ולא אתוש (ירמיה מ"ב י'); וגיז' משיב כי לשון נתישה איננו מיוחד להוראת העקירה (evellere), אך יפול גם כן על ההריסה (diruere), אך לא הביא שום ראיה מן הכתוב, ולא הבין (או עשה עצמו כאלו לא הבין) כי כל דבר שנאמר בו נתישה, אע"פ שאיננו אילן, הוא דבר שנופל בו דרך מליצה לשון נטיעה. וכן ספור גדעון (שופטים ו') מוכיח כי האשרה היתה על מזבח הבעל לכבוד הבעל, ולא שהיתה עבודה זרה בפני עצמה, כי הבעל לבדו נזכר שם כאלוה (האתם תריבון לבעל, ויקרא לו ביום ההוא ירבעל לאמר ירב בו הבעל). ואין להשיב כי לאהבת הקצור אמר תריבון לבעל, ולא אמר תריבון לבעל ולאשרה; כי הנה אנשי העיר אמרו אל יואש הוצא את בנך וימות כי נתץ את מזבח הבעל וכי כרת האשרה אשר עליו, ואם היו הבעל והאשרה שני אלילים היה להם לקצר ולומר וכי כרת האשרה, ובאמרם וכי כרת האשרה אשר עליו, משמע בלא ספק כי כריתת האשרה אינה מרידה באשרה עצמה, אבל היא תוספת זלזול בכבוד הבעל, ושהאשרה היתה על מזבח הבעל לכבוד הבעל, ולא כע"ז בפני עצמה. על כן נ"ל שאין להכחיש כי תחלת הנחת מלת אשרה היתה להורות אילן ויער הנטוע לע"ז, לעשות תחתיו תועבות, זנות ומשכב זכור (כי ממלכים ב' כ"ג ז' נראה שגם מעשה הקדשים היה נכלל בעבודת האשרה); אבל אחר שבאו ישראל לארץ ולמדו מן הכנענים עבודת עשתורת, והתחילו לנטוע בשבילה אילנות ויערים, התחילו ג"כ לקרוא לאלילה ההיא בשם אשרה, ואמרו נביאי הבעל ונביאי האשרה. לבעל ולאשרה, וישם את פסל האשרה (מ"ב כ"א ז'); וגם אמרו אשרה והכוונה על פסל האשרה, כמו ויוצא את האשרה מבית ה' (שם כ"ג ו'). ונ"ל כי הרבוי אֲשֵׁרִים ענינו תמיד אילנות ויערים, כי מיכה שהיה בימי ישעיה אמר ונתשתי אשיריך, בלשון נתישה שענינו עקירת מה שהוא נטוע או תקוע באדמה; אבל אֲשֵׁרוֹת הוא שם האלילה בלשון רבים, כי כמו שאמרו הבעל והבעלים, כך אמרו האשרה והאשרות, ולפיכך ויעבדו את הבעלים ואת האשרות (שופטים ג' ז') אחד הוא עם ויעבדו לבעל ולעשתרות (שם ב' י"ג) ועוד בשני מקומות מצאנו אשרות, ויקם מזבחות לבעלים ויעש אשרות (ד"ה ב' ל"ג ג'), כי בערת האשרות מן הארץ (שם י"ט ג'), והכוונה אלילות הנקראות כך. אבל אֲשֵׁרִים לא נזכר בשום מקום עם הבעלים, אלא עם המזבחות והמצבות והפסילים והחמנים, לפיכך איננו שֵם האלילה בלשון רבים, אך ענינו אילנות ויערים. רק פעם אחת מצאנו בד"ה (ב' כ"ד י"ח) ויעבדו את האשרים ואת העצבים, וידוע כי ספר ד"ה איננו מדוקדק הרבה בלשונו.

ובית חבר. בית שמחברים בו רעים להקב"ה כגון צלם שהעמיד מנש' בהיכל ה':