פרשנות מצטטת על מלכים ב כד:יד

החרש. והמסגר תלמידי חכמים שגלו עם יכניה וכבר פירשתיו בספר (מ"ב כד) החרש והמסגר לימייטראה ליפורטי"ר בלעז, ל"א החרש והמסגר החרש ל' חרש המסגר ל' סגור כלומר חכמים גדולים בתורה שכשהיה אחד מהם מדבר הכל שותקים מסגר שהיו סוגרים ואין פותח:

היה היה דבר ה'. אמרו רבותינו היה כבר לפי שאין השכינה שורה על נביא בחוצה לארץ אלא ע"י ששרתה עליו תחלה בארץ ושנינו בברייתא דמכילתא בן אדם עמוד על רגלך (לקמן י"ב) הוא היה תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר ויש אומרים בן אדם חוד חידה (לקמן י"ז) הוא תחלת הספר ואומר אני שאותה נבואה נאמר' לו קודם שגלו שהיא ראויה ליאמר לו בארץ שאין מפורש בה גולה והיא נכרת תחלת שליחתו אליהם ויונתן אף הוא כך תירגם מהוי הוי פתגם נבואה מן קדם ה' עם יחזקאל בר בוזי כהנא בארעא דישראל תב תניינות אתמלל עמיה במדינת ארעא כשדאי ויחזקאל גלה עם החרש והמסגר שגלו עם יהויכין:

רב - גדול כמו קרית מלך רב. ע"כ אמר יפת: כי הם דניאל וחבריו וראייתו שאמר מזרע המלוכה. ולא דבר נכונה, כי הכתוב הוא: ויהי בהם מבני יהודה ואחרים מזרע המלוכה, שהיו סריסים ולא תמצא בדניאל שהיה סריס, רק כתוב עליו ועל חביריו ילדים, אין בהם כל מום ואין מום קשה מן הסריס ודניאל וחביריו לא צוה המלך ללמדם ספר, שהוא מכתב כשדים ולשונם, רק שיעמדו לפני המלך ולא לפני נשיו. ואם טען הטוען: אם דבריך אמת שלא היו סריסים, למה הפקיד המלך עליהם שר הסריסים? התשובה: כי צוה המלך לבקש מישראל ילדים וטובי מראה והנבלים עד היום נודעים במשכב זכור. ועוד: כי אם יסורס הנער תחסר דעתו והוא מבקש להיותם העומדים לפניו יודעי כל חכמה כאשר פירשתי. ורבי יהושע אמר: כי מלת סריסים בלשון הקודש על שני טעמים: האחד: מסורסים. והשני: משרתים. ושר הסריסים היה שר על משרתי המלך וכמוהו עם הסריסים והגבורים, ואין צורך כי הסריסים היו שרים על הגבורים, בעבור היותם עבדי המלך דוד, והוא לא סרסם רק כך לקחם בשביה והיו שומרי נשיו כמשפט המלכים עד היום. וכמוהו ואת נשי המלך ואת סריסיו. וכתוב: ומן העיר לקח סריס אחד אשר הוא פקיד על אנשי המלחמה.

כן נתתי. את ירושלים שתי קצותיה אכל' האש שתי גליות כשגלה יהויקים גלו עמו מזרע המלוכה ומן הפרתמים כמו שנאמר בדניאל אחריו גלה יכניה בנו והחרש והמסגר ותוכו נחר צדקיהו הנותר בה כבר גזרתו עליו מלא חפניך גחלי אש וזרוק על העיר (לעיל י):