וַתִּבָּקַ֣ע הָעִ֗יר וְכָל־אַנְשֵׁ֨י הַמִּלְחָמָ֤ה ׀ הַלַּ֙יְלָה֙ דֶּ֜רֶךְ שַׁ֣עַר ׀ בֵּ֣ין הַחֹמֹתַ֗יִם אֲשֶׁר֙ עַל־גַּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ וְכַשְׂדִּ֥ים עַל־הָעִ֖יר סָבִ֑יב וַיֵּ֖לֶךְ דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָֽה׃
בן יהוידע
צִדְקִיָּה בְּעֵינָיו, דִּכְתִיב "וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר". נראה דדייק לה מדכתיב צִדְקִיָּהוּ לשון יתר דכתיב וְאֶת בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ שָׁחֲטוּ לְעֵינָיו וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר (מלכים ב' כה, ז) והכי הוה ליה למימר 'וְאֶת עֵינָיו עִוֵּר' כיון דכבר זכר שמו של צדקיהו תחלה? אלא ודאי הכי קאמר וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ הידוע בפלאות העינים עִוֵּר!
ובילקוט סימן רנ"ט איתא ואת עיני צדקיהו עיור זה משבעה בני אדם שנדמו לאדם הראשון צדקיהו בעיניו שנעצו לעיניו לונביות של ברזל ולא נתעוורו עיניו עד ששחטו בניו לעיניו ובכה שנאמר וַיִּשְׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת בָּנָיו לְעֵינָיו (ירמיה נב, י) וסמיך ליה וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר (ירמיה נב, יא) עד כאן. ולפי דברי הילקוט שפיר יליף זה מהאי דהיו עיניו חזקות מאד משונים באיכותם יותר מכל אדם.
ואיתא בפסיקתא (פסיקתא רבתי כו ובילקוט שימעוני על מלכים שם) ענה צדקיהו ואמר לנבוכדנצר הרגני ראשון שלא אראה בדם עשרה בני! ובניו אמרו לנבוכדנצר הרגנו תחלה שלא נראה דם אבינו שפוך על הארץ! וכן עשה להם, שחטם תחלה ואחר כך חטט את עיניו ונתנם בתנור והוליכו בבלה והיה צווח צדקיהו ואומר בואו וראו כל בני אדם שהיה ירמיה מתנבא עלי 'לבבל אתה הולך ובבל תמות ובבל עיניך לא יראו' ולא הייתי שומע לדבריו והריני הולך לבבל ועיני לא רואות אותה עד כאן.
וצריך להבין למה היה מפרש לו ירמיה הנביא ע"ה בדברי הנבואה פרט זה שעיניו לא יראו את בבל? אך לפי האמור שעיניו היו משונות בכוחן משאר בני אדם, אמר לו כל בני אדם גולין לבבל ועיניהם רואות אותה אך אתה עיניך החזקים הידועים בכחן אלף ידות על שאר אדם לא יהיו רואין את בבל!
והנה רש"י ז"ל במלכים ב' בפסוק דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם (מלכים ב' כה, ד) פירש מערה הולכת מתוך ביתו של צדקיהו עד ערבות יריחו וברח צדקיהו דרך המערה והקדוש ברוך הוא זמן צבי הולך על גבי המערה חוץ לעיר ורדפו הכשדים את הצבי וכשהגיע לפתח המערה בערבות יריחו ראוהו ולכדוהו, הוא שאמר יחזקאל הנביא ע"ה וּפָרַשְׂתִּי כְּנָפַי עָלָיו וְנִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתִי (יחזקאל יז, כ) עד כאן עיין שם.
ונראה כי תוך המערה הגדולה ההיא היה חושך ואפילה ואי אפשר לילך משך גדול בחושך אך צדקיהו בטח בכח אור עיניו החזק שיראה גם מתוך חשך ואפילה והלך בה וניצוד, נמצא עיניו החזקים היו סיבה לתפיסתו!
ובילקוט סימן רנ"ט איתא ואת עיני צדקיהו עיור זה משבעה בני אדם שנדמו לאדם הראשון צדקיהו בעיניו שנעצו לעיניו לונביות של ברזל ולא נתעוורו עיניו עד ששחטו בניו לעיניו ובכה שנאמר וַיִּשְׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת בָּנָיו לְעֵינָיו (ירמיה נב, י) וסמיך ליה וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר (ירמיה נב, יא) עד כאן. ולפי דברי הילקוט שפיר יליף זה מהאי דהיו עיניו חזקות מאד משונים באיכותם יותר מכל אדם.
ואיתא בפסיקתא (פסיקתא רבתי כו ובילקוט שימעוני על מלכים שם) ענה צדקיהו ואמר לנבוכדנצר הרגני ראשון שלא אראה בדם עשרה בני! ובניו אמרו לנבוכדנצר הרגנו תחלה שלא נראה דם אבינו שפוך על הארץ! וכן עשה להם, שחטם תחלה ואחר כך חטט את עיניו ונתנם בתנור והוליכו בבלה והיה צווח צדקיהו ואומר בואו וראו כל בני אדם שהיה ירמיה מתנבא עלי 'לבבל אתה הולך ובבל תמות ובבל עיניך לא יראו' ולא הייתי שומע לדבריו והריני הולך לבבל ועיני לא רואות אותה עד כאן.
וצריך להבין למה היה מפרש לו ירמיה הנביא ע"ה בדברי הנבואה פרט זה שעיניו לא יראו את בבל? אך לפי האמור שעיניו היו משונות בכוחן משאר בני אדם, אמר לו כל בני אדם גולין לבבל ועיניהם רואות אותה אך אתה עיניך החזקים הידועים בכחן אלף ידות על שאר אדם לא יהיו רואין את בבל!
והנה רש"י ז"ל במלכים ב' בפסוק דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם (מלכים ב' כה, ד) פירש מערה הולכת מתוך ביתו של צדקיהו עד ערבות יריחו וברח צדקיהו דרך המערה והקדוש ברוך הוא זמן צבי הולך על גבי המערה חוץ לעיר ורדפו הכשדים את הצבי וכשהגיע לפתח המערה בערבות יריחו ראוהו ולכדוהו, הוא שאמר יחזקאל הנביא ע"ה וּפָרַשְׂתִּי כְּנָפַי עָלָיו וְנִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתִי (יחזקאל יז, כ) עד כאן עיין שם.
ונראה כי תוך המערה הגדולה ההיא היה חושך ואפילה ואי אפשר לילך משך גדול בחושך אך צדקיהו בטח בכח אור עיניו החזק שיראה גם מתוך חשך ואפילה והלך בה וניצוד, נמצא עיניו החזקים היו סיבה לתפיסתו!