וְהָעָ֗ם הַנִּשְׁאָר֙ בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁ֣ר הִשְׁאִ֔יר נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיַּפְקֵ֣ד עֲלֵיהֶ֔ם אֶת־גְּדַלְיָ֖הוּ בֶּן־אֲחִיקָ֥ם בֶּן־שָׁפָֽן׃ (פ)
ביאור הרד"ל
(לא) ע"י הנשאר בארץ. עם גדלי' בן אחיקם ולשון המקרא בגדלי' (מלכים ב כ"ה וכן בירמי' נ"ד ה) והעם הנשאר בארץ יהודא וגו' נקט, ובירוש' פ"ק דסנהדרין אמרו אקרא (ירמי' כ"ט) ואל יתר זקני הגולה אמר הקב"ה ביותר הן עלי זקני הגולה חביבה עלי כת קטנה שבא"י מסנהדרי גדולה שבח"ל, ונראה דגרסי' כיותר בכא"ף ור"ל כמיותרין וטפלין הן חשובים עלי נגד מה שבארץ שהן חביבים עלי כעיקר, וז"ש שם עוד החרש והמסגר אלף ואת אמר הכין ור"ל כדמפ"ו שם שחרש ומסגר הן סנהדרין והיו אלף ואעפ"כ קרא להו בלשון יתר זקני הגולה כאלו הן דבר מועט שנתותרו מן הרוב שהן אותן שבא"י שאע"פ שהן כת קטנה חשובין כמרובין ועיקר, וי"ל שזה נרמז ג"כ בלשון הנשאר בארץ, לומר שהן הן אשר חשובין להיות להם שם ושארית בארץ, ולהיותן קדושים וכמ"ש (ישעי' ד) והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו (לכן נאה להם לקדש חדשים ולעבר שנים):