פרשנות מצטטת על משלי א:א

מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלָםִ. עִיר הַחָכְמָה:

שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: "כָּל שְׁלֹמֹה (דְּקָשֶׁה לָהֶם לָמָּה לֹא מְיַחֲסוֹ אַחַר אָבִיו כְּמוֹ בְמִשְׁלֵי וְקֹהֶלֶת) הָאֲמוּרִים בְּשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ, מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ". שִׁיר שֶׁהוּא עַל כָּל הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר נֶאֱמַר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאֵת עֲדָתוֹ וְעַמּוֹ, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: "לֹא הָיָה הָעוֹלָם כְּדַאי כַּיּוֹם שֶׁנִּתַּן בּוֹ שִׁיר הַשִּׁירִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַכְּתוּבִים קֹדֶשׁ וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים". אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: "לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁנָּטַל סְאָה חִטִּים וּנְתָנָהּ לְנַחְתּוֹם. אָמַר לוֹ: 'הוֹצֵא לִי כָךְ וְכָךְ סֹלֶת, כָּךְ וְכָךְ סֻבִּין, כָּךְ וְכָךְ מֻרְסָן, וְסָלִיתָ לִי מִתּוֹכָהּ גְּלֻסְקִיָּא אַחַת, מְנֻפָּה וּמְעֻלָּה'. כָּךְ, כָּל הַכְּתוּבִים קֹדֶשׁ, וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, שֶׁכֻּלּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם וְקִבּוּל עֹל מַלְכוּתוֹ":

מלך בירושלם. תניא, בתחלה מלך שלמה על כל העולם ואח"כ על כל ישראל ולבסוף על ירושלים לבד, שנאמר דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים ^דמדייק מה שמצינו ג' תוארי מלך לשלמה, בשלשת ספריו, מלך סתם [שיר השירים ג' י"א – במלך שלמה] מלך ישראל [ריש משלי] ומלך בירושלים [כאן], ודריש כי אחרי שחטא נתמעטה גדולתו במדרגות מדרגות, והיינו מתחלה ירד ממלכותו על כל העולם ונשאר מלך על ישראל, ושוב ירד מלמלוך על כל ישראל ונשאר מלך על ירושלים לבד, [והדרשה הזאת מתאמתת עם דעת חז"ל דבתחלה אמר שיר השירים ולכן מכנהו שם סתם בשם מלך שלמה, משום דבימי ילדותו היה מלך על כל העולם, ואח"כ כאשר ירד מגדולתו ונשאר מלך רק על ישראל אמר אז ספר משלי, ולעת זקנתו אמר ספר קהלת והוא היה אז רק מלך בירושלים]. ולקמן פסוק י"ב יתבאר שלבסוף ירד כולו ממלוכתו יעו"ש, והא דמלך על כל העולם מסמיך בגמרא מדכתיב ביה (מ"א ד') כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה, יש אומרים תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם ויש אומרים דבהדי הדדי הם, ומאי קמ"ל, אלא כשם שמלך עליהם כך מלך על כל העולם. .
(סנהדרין כ' ב')