וּ֭רְשָׁעִים מֵאֶ֣רֶץ יִכָּרֵ֑תוּ וּ֝בוֹגְדִ֗ים יִסְּח֥וּ מִמֶּֽנָּה׃ (פ)
שד"ל
ובוגד, השרש הזה מורה עשיית חמס בין בערמה בין ביד חזקם וכאן הכוונה ביד חזקה, וכן תרגם יונתן אנס, וכן פירש רש"י בוזז, וכן הבוגד בוגד, בוגדים בגדו הם מן הענין הזה, והם מתורגמים בשרש בזז, וכן הבוגדים ריקם (תהלים כ"ה ג') ראיתי בוגדים (שם קי"ט קנ"ח) ובוגדים יסחו ממנה (משלי ב' כ''ב) בוגדים ילכדו (שם י"א ו') ונפש בוגדים חמס (שם י''ג ב'), ודרך בוגדים איתן (שם י''ג ט''ו), ותחת ישרים בוגד (שם כ''א י''ח) ויסלף דברי בוגד (שם כ"ב י"ב) מבטח בוגד (שם כ"ה י"ט) כלם מתורגמים בלשון בזיזה.
פירוש מהרז״ו
צדיקים יירשו ארץ. וס"ד וישכנו לעד עליה ולפי הפשט יקשה וכי הצדיקים ישכנו לעד לעולם על הארץ. וכן יקשה לפי פשוטו. שהרי דומה כאלו כתיב ורשעים לא ישכנו ארץ. והיכן הם שוכנים. ע"כ דורש תיבת וישכנו עפ"י מדה כ' ועפ"י מדה כ"ח. א"ת וישכנו אלא וישכינו. ואת מי ישכינו. לעד עליה. מי שהוא שוכן לעד עליה ועפ"י מדת ממעל ודרך קצרה כאלו כתיב צדיקים יירשו ארץ וישכינו שוכן עד עליה ורשעים לא ישכינו שוכן עד עליה וכן מצאתי מפורש בשי"ר שם פסוק באתי לגני ישכנו לעד עליה ישכינו לשכינה עלי' שוכן עד וקדוש שמו. ובפסיקתא שם מביא פסוקים של משלי סוף ב' כי ישרים ישכנו ארץ וגו' וס"ד ותמימים יותרו בה ורשעים מארץ יכרתו. ועומק פשט הכתוב של תהלים צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה. סמך על מ"ש משלי סוף ב' ורשעים מארץ יכרתו. ובוגדים יסחו ממנה עפ"י מדה י"ז על שלא השכינו כנ"ל:
רמב"ן
ולא יזח החושן לשון נתוק, ולשון ערבי הוא, כדברי דונש בן לבראט, לשון רש"י. (רש"י על שמות כ״ח:כ״ח) והקרוב אלי כי הוא כמו יסח, מן בית גאים יסח ה' (משלי טו כה), ובוגדים יסחו ממנה (שם ב כב), ענין נתיצה ונתוק, בחלוף הסמ"ך והזי"ן, כמו יעלזו חסידים בכבוד (תהלים קמט ה), נתעלסה באהבים (משלי ז יח). ונתצתם את מזבחותם (דברים יב ג), נתסו נתיבתי (איוב ל יג). וכן ושמרתם את משמרת הבית מסח (מלכים ב י״א:ו׳), מהנתץ, יזהירם שלא יפרד אחד מהם וינתץ את המשמר: ואולי גם כן ולמזח תמיד יחגרה (תהלים קט יט), להרס ונתיצה, יאמר שיחגור הקללה תמיד עד שיהרס וינתץ בה כאשר אחרים מתאזרים בחגורתם אין מזח עוד (ישעיה כג י), אין הריסה עוד, יאמר לצור עברי באנשי ארצך כיאור אל ארץ תרשיש שהיתה סוחרתך, ואין הריסה ופירוד עוד, שלא יפרד אחד מכלכם משם ולא ישוב לצור כי תחרב לגמרי. הנפרד ממעמד חביריו יקרא הורס, כלשון אל יהרסו אל ה' לראות (שמות י״ט:כ״ד), וכתיב ממעמדך יהרסך (ישעיה כב יט), וכן ומזיח אפיקים רפה (איוב יב כא), נתיצת האפיקים, הם הנחלים השוטפים והורסים ההרים והגאיות. ומזח בשקל מצח, שניהם בעלי הנו"ן, כי הוא מלשון נצוח, כי חוזק הראש במצח: