כִּ֤י אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים וּשְׁנ֣וֹת חַיִּ֑ים וְ֝שָׁל֗וֹם יוֹסִ֥יפוּ לָֽךְ׃
תוספתא כפשוטה
7-9. לקיים [מה]10עיין להלן יומא פ"ב, שו' 46. שנ' והייתם נקיים מה' ומישראל, ואו' ועשית הישר והטוב בעיני ה', הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם דברי ר' עקיב'. בילקוט ת"ת כ"י הנ"ל: דברי ר', ר' עקיבא או' ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם. ובכי"ע: דברי ר' עקיבא, ואו' ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם. וכן כנראה היתה הגירסא בילקוט שמעוני הנ"ל.11אבל גם בד ובכי"ל אין הוספה זו, ועיין מ"ש להלן בפנים, שו' 10, ד"ה ואומ' ומצא. וקרוב בעיני שצריך להפסיק אחרי: בעיני ה'. ואח"כ מביאה התוספתא ברייתא ממדרשי הלכה, ועיקר כוונתה לדברי ר' ישמעאל שהכריעו חכמים כמותו. ועלינו לברר מתחילה את המחלוקת שבין ר' עקיבא ור' ישמעאל. וכן שנינו בספרי ראה פי' ע"ט, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 145: כי תעשה הטוב והישר [בעיני ה' אלקיך], הטוב בעיני שמים, והישר בעיני אדם דברי ר' עקיבה. ר' ישמעאל אומר הישר בעיני שמים והטוב בעיני אדם, וכן הוא אומר (משלי ג', ד') ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם.12כ"ה בכל הנוסחאות ובילקוט. ובדפוסים משובש, עיי"ש בשנו"ס, שו' 7. ונראה שעיקר המחלוקת שלהם הוא בנידן שלנו, אם מפשפשים באדם נאמן שנכנס לתרום את הלשכה, וסובר ר' עקיבא שאמנם אדם חייב להיות נקי גם מישראל, וצריך להשתדל שלא יבוא לידי חשד, אבל אין מבזין אותו בחיפוש, מפני שאין הדבר ישר בעיני בני אדם. והוא הביא ראיה מן הפסוק (דברים ו' י"ח) שכתוב שם: והטוב בעיני ה', והסמיך "טוב" ל"עיני ה' ", ולהלן (שם י"ב, כ"ח) הסמיך "ישר" לעיני ה', ומכאן שצריך לצאת ידי שניהם, וסתם משנתנו כר' עקיבא, שלא נזכר שם פשפוש. אבל ר' ישמעאל סובר שהישר בעיני שמים הוא גם טוב בעיני אדם, וכמפורש להלן בסיפא, וכמו שאמרו באבות רפ"ב: רבי אומר איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושהו תפארת לו מן האדם,13כגירסת רי"ץ גיאת, עיין במגן אבות להרשב"ץ במקומו, ובקטלוג של זקס לספרית הברון גינצבורג, עמ' 22. ופירשו בו:14עיין בפירושים הנ"ל. כל שהיא תפארת לו מעושהו, מן הקב"ה, על דרך אם מעושהו יטהר גבר (איוב ד' י"ז), בזה תהיה לו תפארת מן הבריות. ודברי רבי נסמכו לדברי רשב"ג בספ"א שם: על שלשה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום. ואמרו עלה בירושלמי (תענית פ"ד סה"ב, ס"ח סע"א, מגילה פ"ג ה"ז, ע"ד ע"ב): ושלשתן דבר אחד הן, נעשה הדין, נעשה אמת, נעשה שלום, כלומר אם נעשה אמת (אעפ"י שבשעת מעשה אינו ישר בעיני אדם) סופו נעשה שלום, ונעשה ישר גם בעיני אדם. וכן מביא ר' ישמעאל ראיה ממשלי (ג', ב'-ג'): חסדו אמת אל יעזבוך וכו', ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם, כלומר, אם עשה אמת, מצא חן גם בעיני אדם. ועיין מ"ש להלן, שו' 11–12, ד"ה שנ' כי תעשה. וכן מפורש בספרי שם פי' צ"ו, עמ' 157: לעשות הישר בעיני ה' אלקיך, זו היא שר' ישמעאל אומר הישר בעיני שמים, כלומר, שהרי כאן לא נזכר טוב, ולא עוד אלא שאין זה טוב בעיני בני אדם שעושין דין בעיר הנדחת ומאבדין גם את נכסי הצדיקים שבתוכה, אלא כל שהוא ישר בעיני שמים סופו להיות טוב גם בעיני בני אדם. ועיין להלן.
רבינו חננאל
וזה יהיה משפט הכהנים. מנהג פדיון הבן, אבי הבן מברך שתי ברכות - על פדיון הבן ושהחיינו, ונותן חמש סלעים לכהן. וכהן מברך על הכוס בורא פרי הגפן ועל ההדס בורא עצי בשמים, ועוד מברך ברוך אתה ד' אלהינו מלך העולם אשר קדש עובר במעי אמו ולארבעים יום חלק אבריו. מאתים וארבעים ושמנה אברים. ואחר כך נפח בו נשמה שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים. עור ובשר הלבישו ובעצמות וגידים סככו. שנאמר עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני. וצוה לו מאכל ומשתה דבש וחלב להתענג. וזמן לו שני מלאכים לשמרו בתוך מעי אמו. שנאמר חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי. אביו אומר זה בני בכורי הוא. ואני מוזהר לפדותו שנאמר (שמות י"ג) וכל בכור אדם בבניך תפדה. יהי רצון מלפניך ד' אלהינו כשם שזכית את אביו לפדותו כן תזכהו להכניסו לתורה לחופה ולמעשים טובים ברוך אתה ד' מקדש בכורי ישראל לפדיונם. ונוטל הכהן הכספים ומעבירם על ראש הבן ואומר זה תחת זה. זה חלוף זה. זה מחולל על זה. יצא זה לכהן ויכנס הבן הזה לחיים לתורה וליראת שמים. ונותן הכהן ידו על ראש הבן ומברכו. כגון יברכך ד' וישמרך וגו' ואורך ימים ושנות חיים יוסיפו לך וכיוצא באלו:
רשב"ם
מט"ו באב ואילך דמוסיף - מן הלילה על היום לשנות יוסיף ימים כדכתיב כי הוא חייך (דברים ל, כ) וכתיב (משלי ג, ב) כי אורך ימים ושנות חיים [ושלום] יוסיפו לך שמתוך שהלילות מאריכין והימים מתקצרין צריך לעסוק בלימודו גם בלילה ודלא מוסיף יסיף: