פרשנות מצטטת על משלי ג:ח

שררך. השי"ן בקמץ חטוף כמ"ש בירמיה ה' על ישדדם וזה ג"כ בא שלם ונקוד ע"ד החסר כמו רפאות תהי לשרך משלי ג' וכן לא כרת שרך (יחזקאל ט״ז:ד׳) שהדגש ברי"ש לחסרון אות הכפל וכן כתב הרא"בע בספר מאזני לשון הקדש דף רי"ז ועיין מ"ש במזמור ט' על חננני:

יושב בסתר עמ״א שבועות דף ט״ו עי״ד קע״ט בט״ז אות ח׳ רפואה בד״ת אסור לגוף רק לנפש אבל להגן באדם בריא מותר והיינו באין סכנה דבסכנה מותר אף בד״ת יע״ש ובמשלי ג׳ ח׳ רפאות תהי לשרך כו׳ ולכל בשרו מרפא היינו ממילא כל העוסק בתורה יסורין בדילין הימנו אבל אתה אסור לעשות רפואה בד״ת ומ״ש ד״ת לא נתן לרפואות הגוף כ״א לנפש היינו ת״ח בע״ת מתרפא עצמו בד״ת כמבואר ועוד אפשר כי ד״ת אין מרפאין כלל הגוף רק אין להקב״ה בעולמו אלא ד״א של הלכה ועוסק בתורה ה׳ עמו ויסורין בדילין מפני ה׳ וז״ש כי אני ה׳ רופאך והבן זה:

גְּדוֹלָה תוֹרָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעֹשֶׂיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, כב) "כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא". וְאוֹמֵר (משלי ג, ח) "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ". וְאוֹמֵר (משלי ג, יח) "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתוֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר". וְאוֹמֵר (משלי א, ט) "כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ". וְאוֹמֵר (משלי ד, ט) "תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ". וְאוֹמֵר (משלי ט, יא) "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים". וְאוֹמֵר (משלי ג, טז) "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאוֹלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד". וְאוֹמֵר (משלי ג, ב) "כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ". וְאוֹמֵר (משלי ג, יז) "דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נוֹעַם וְכָל נְתִבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם".

לא אשים עליך. וְאִם אָשִׂים הֲרֵי הוּא כְּלֹא הוּשְׂמָה, כי אני ה' רפאך – זֶהוּ מִדְרָשׁוֹ. וּלְפִי פְשׁוּטוֹ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ וּמְלַמֶּדְךָ תוֹרָה וּמִצְווֹת לְמַעַן תִּנָּצֵל מֵהֶם, כָּרוֹפֵא הַזֶּה הָאוֹמֵר לָאָדָם, אַל תֹּאכַל דָּבָר זֶה פֶּן יְבִיאֲךָ לִידֵי חֹלִי זֶה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ" (משלי ג'):