פרשנות מצטטת על משלי ג:כ

יערף וגו'. תניא, היה רבי בנאה אומר, כל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות, שנאמר יערף כמטר לקחי, [אין לקח אלא תורה, שנאמר (משלי ד') כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו], ואין עריפה אלא הריגה, שנאמר (ס"פ שופטים) וערפו שם את העגלה ^חנראה הבאור משום דכמו שהמטר הוא ברכה לעולם בעת הדרשו כך הוא נחשב לקללה כשיורד שלא בזמנו כגון בשעת קציר וכדומה, כנודע. ואפשר לתאר ירידתו בזמנו בתואר ירידה לשמה, כלומר, לשם הדרישה והצורך לו, והירידה שלא בזמנו – ירידה שלא לשמה, ולכן אמר מקודם לזה בגמרא כאן כל העוסק בתורה לשמה נעשית לו סם חיים שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, וכמו המטר היורד בעתו ובזמנו, דהיינו ירידה לשמה, כמש"כ מביא ברכה לעולם, וכנגד זה אמר דהלומד שלא לשמה נעשית לו סם המות, והיינו כמטר היורד שלא בזמנו, דהיינו שלא לשמו, מביא קללה לעולם, ומסמיך זה על הלשון יערף כמטר לקחי, כמבואר.
ואמנם יש להעיר במה שאמר מקודם כל העוסק בתורה לשמה נעשית לו סם חיים, ומסמיך זה על הפסוק עץ חיים היא למחזיקים בה ועוד על פסוקים שונים, למה אינו מסמיך אותו המאמר ג"כ על פסוק זה שלפנינו ולפרש יערף מענין ברכה, מלשון אף שמיו יערפו טל (פ' ברכה), ושחקים ירעפו טל (משלי ג'), והיו לפי"ז שני הענינים נסמכים בפסוק אחד, ועפ"י הבאור שכתבנו. וצ"ל דלא ניחא ליה לפרש הלשון יערף בשני מובנים בענין אחד. וועיין מש"כ להלן אות י"ט. .
(תענית ז' א')

כד אתגליין עד אורידך: ר"ל כד אתגליין תרין עיינין דז"א ומתחברן בעינא דעתיקא קדישא שהוא חד עינא כמ"ש באדרא רבא דף ק"ל ע"א ת"ח בעינים דתתאה כו' ואינון תרי כו' ובג"כ עינא חד כו' ושם דף קכ"ט ע"ב כתיב הנה עין כו' ובאדרא זוטא דף רפ"ט ע"א עינוי דרישא דעתיקא קדישא כו' וז"ש כד אתגליין תרין ומתחברן בחד דרגא - ואמר בחד דרגא שבאמת גם בע"ק תרין עיינין רק שהן חד דרגא שהכל ימינא משא"כ בז"א כמ"ש באדרא רבא דף ק"ל ע"א ת"ח בעינא דתתאה כו' ותרווייהו בדרגא חד סלקי כו' וכן שם בדף קכ"ט ע"ב ועכ"ד תרי עיינין אינון ואתחזרו לחד כו' ואינון תרין כו': חד רגשא בגין לאתפרשא - ר"ל כי בעיינין דז"א שלשה גוונין שם אוכם סומק וירוק וכשמתגלה עינא דעתיקא קדישא אז מתפרש גוון אוכם שהוא שמרי הדין ואז רגשא גדול שם והשאר גוונים נכללין בחוורא דנחית מעינא עלאה ומסתחיין בחלב דחוורא ונכללין בו כמ"ש באדרא רבא דף קל"ו ע"ב עינוי כד אתפקחן כו' לא אתגלי כו' ע"ש ושם בדף קל"ז ע"א גוונא תניינא אוכמא כאבנא חד כו' אתי רגשא ותקפא כו'. והענין כי ההוא אבנא הוא גוון אוכמא דעינא כמ"ש שם למעלה מאן אבן אחת אוכמתא דעינא. והוא כמו אבן הנעשה משמרי היין שאוכמתא הוא שמרי הדין כמ"ש בפרשת תרומה כי שחור אדום הוא אלא שלקה (נדה י"ט ע"א) וכד אתגלי חוורא דעינא עלאה ואתסחיין כולם בחוורא האי אוכמתא אתפרשא. והוא רגשא דבתהומא כי חו"ב נקראין ים ותהום חכמה נקרא ימא כמ"ש למטה ובינה נקרא תהום כמש"ל בדעתו תהומות נבקעו (משלי ג') משפטיך תהום רבה (תהלים ל"ז) וזה האוכם הוא שרשו בתהום שג' גוונין הן מג' חללין דמוחין שעינים תליין במוחין כמ"ש באדרא זוטא שף רפ"ט ע"א וכמ"ש למטה וז"ש דנפיק מתהומא. ועמה מסתלק הדין של גוון סומק כמ"ש שם וכד אסתחר חוורא כו' ובג"כ אסתלקו כל מאריהון כו' ר"ל שאין א' יכול לפעול בלא חבירו. והן מסתלקין ע"י חוורא וחוורא דעינא דעתיקא קדישא הוא תלי במ"ס כמ"ש באדרא זוטא דף דף רפ"ט ע"א וכמ"ש למטה וז"ש דנפיק מתהומא. ועמה מסתלק הדין של גוון סומק כמ"ש שם וכד אסתחר חוורא כו' ובג"כ אסתלקו כל מאריהון כו' ר"ל שאין א' יכול לפעול בלא חבירו. והן מסתלקין ע"י חוורא וחוורא דעינא דעתיקא קדישא הוא תלי במ"ס כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"א ההוא מוחא אתגליף כו' בחוורא דא מסתחיין כו' דהא במוחא תליין כו' ע"ש ומ"ס נקרא ימא רבא וע"י מתפרשין תרין דינין דתרין גוונין אלו וז"ש באדרא רבא דף קל"ז ע"ב תאנא בהני עיינין כו' ימא דחכמתא עלאה כו' ר"ל חכמה דעתיקא קדישא מ"ס כמ"ש באדרא זוטא כנ"ל שבו מתסחיין. וז"ש בגמ' (ברכות נ"ט) מאי זוועות בשעה כו' מוריד שני דמעות לים הגדול וקולן נשמע מסוף העולם עד סופו וזהו רגשא הנ"ל: וזהו פקיחת עינים להסתכל בחוורו דעינא דעתיקא קדישא כמ"ש שם דף קל"ו ע"ב וכל זמנא דעינוי לאו מתפקחן כל מאריהון דדינין כפיין כו' ואמר שם בד' קל"ז ע"א וכד אתסחאן בחוורא משתכחין לאשגחא וז"ש (שם) בשעה שרואה ישראל בצער כו': וגוון חוורא דעתיקא קדישא הוא יו"ד דעתיקא קדישא שהוא בקרומא עלאה ר"ל במוחא רק שהמוח סתים נתגלה היו"ד בקרומא וז"ש למעלה יו"ד עלאה כו' קרומא עלאה דאזדכך וסתים ר"ל ע"י הזדככו מתגלה שם יו"ד של מוח ויו"ד זה נתגלה ע"י חוורא דעינא שהוא ממוחא סתימאה כנ"ל ויורד בעינים דז"א. ובעינים דז"א ארבע גוונין עם גוון חוורא כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ג ע"ב ארבע גוונין כו' ד' בתי דתפילן דנהרין ברהיטי מוחא שהן ד' מוחין כמ"ש שם דף רצ"ב ע"ב בחללא דגולגלתא כו' ארבע אינון ובאדרא רבא דף ק"מ ע"א ובשעתא דאתמשכו כו' ארבע מוחי תלת מוחי כו' וחד מוחא כו' ארבע רהיטי בתי דתפלין כו' והוא כד מסתחיין בחוורא שאז מוחא עלאה נהיר בתתאה ומתחברן ד' מוחין ונהרין בעיינין ד' גוונין שתלוים זה בזה כנ"ל. והענין כי שלשה גוונין תלויין בשלשה מוחין דז"א וכד נהיר חוורא דעתיקא קדישא מוחא עלאה בתתאה אז לו ד' מוחין וד' גוונין ואע"פ שגם בלא מוחא עלאה יש לו בפרטות ד' מוחין מוח חכמה אין מאיר בגוונין רק כשמתגלה מוחא עלאה אז נהיר עלאה בתתאה ונהיר חכמה בגוון חוור שלכן כל הג' גוונין הן דין. וד' מוחין חו"ב הן י"ה מוח דעת חו"ג ב' מוחין זו"נ הן ו"ד כמ"ש לקמן פ"ד י' נפקין מניה דו"נ ו"ד בהאי אתר כו' ה' ד' הות בקדמיתא כו' ע"ש ולכן בדעת שעדיין לא נתפשטו למטה הן ו"ד קודם העיבור וכשמאיר חוורא י' עלאה אז נהיר מוח חכמה יו"ד תתאה ונכלל בו מוח דעת ו"ד שהן כלילן במילוי י"ו"ד" כמ"ש שם נכללין במוח חכמה ונכללין גוונין שלהן בחוורא כמ"ש שם באדרא רבא כנ"ל. אבל מוח בינה ה' א"א להכלל ב יו"ד פרשא כנ"ל בתהום ששם מוח בינה כנ"ל ומשם פרשא כמ"ש שם. וז"ש חד רגשא ר"ל גוון אוכם שרוצה להתפרש וז"ש בגין לאתפרשא ורגשא כנ"ל. ב' גוונין הנשארים שהן ו"ד" כלילן בגוון חוורא שהוא י"ו"ד וז"ש ו"ד" כלילן ביו"ד - וידוע שעל עיינין דז"א כסותא כשהוא סתום אז נאמר עורה למה תישן כו' פקח עיניך והפקיחות הוא להסתכל בעינא חוורא כמ"ש באדרא רבא ובשעתא דסלקין אינון כסותא כו' ובההוא שעתא אשתכח אשגחותא כו' עש"ה וזהו פקיחותא ע"י הסתכלות עינא חוורא ומתסחאן בחיורא. ויש שהוא מתפקח בלא הסתכלות עינא חוורא ואז הוא התפקחות לביש כמ"ש שם דף ק"ל ע"א כד אתפקח אית למאן כו' ווי למאן כו' והוא כשאין מתגלה עינא חוורא ובדף קל"ז ע"א ואית פקיחותא דעיינין כו'. וז"ש ווי כד אסתלק האי ואתגליין אינון ר"ל שמסתלק חד הנ"ל שהוא עינא חוורא יו"ד גוון חוורא ואתגליין אינון שהן הגוונין הנ"ל ואינן כלילן ביו"ד וכמ"ש לקמן בסוף הפרק ווי כד לא נהיר י' בו"ד כד אסתלק כו' כמו שאפרש שם. ואמר לעיל כד אתגליין דזמנין לא אתגליין וגילוי לטב וכאן ואתגליין כנ"ל:

בחכמה ובתבונה ובדעת. אמר רב יהודה אמר רב, יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ, כתיב הכא ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת, וכתיב התם (משלי ג׳:י״ט-כ׳) ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, וכתיב (שם) בדעתו תהומות נבקעו ^זנראה באור אגדה זו ע"ד הפשט ע"פ מש"כ במשלי (כ"ד) בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו, הרי מבואר דלבנין בית נכון צריך ג' מעלות, חכמה בינה ודעת, וזהו הבאור כאן שנחה על בצלאל רוח ה', רוח חכמה בינה ודעת, הדרושים לבנין בית נהדר, וזהו גם הכונה שגם בנין העולם ובריאת שמים וארץ נבראו ע"י הקב"ה ג"כ כביכול במדות אלה, וכמו שמביא מפסוקים שונים. –
והנה משמע מכאן דרק בג' מדות אלה נבראו שמים וארץ, וכ"מ במדרש שוח"ט סי' נ', ולכאורה צ"ע מחגיגה י"ב א' בעשרה דברים נברא העולם בחכמה בתבונה ובדעת בכח בגערה בגבורה בצדק ומשפט בחסד וברחמים. אבל יתבאר הענין ע"פ מ"ש בזוהר שמות י"ד ב' וז"ל, בעשרה מאמרות נברא העולם וכד תסתכל בהון תלת אינון ובהון אברי עלמא, חכמה בינה ודעת, ע"כ, [ונראה דמפרש בעשרה מאמרות – בעשרה מדות], ומתבאר מזה דהג' מדות, חכמה בינה ודעת הן העקריות והיסודיות, ומהן מסתעפות כולן, וחשיב כאן ובמדרש שוח"ט היסודיות ובגמרא דחגיגה חשבון בפרטיות עד לאחת. .
(ברכות נ"ה א׳)

יערף – כמו אף שמיו יערפו טל (דברים ל״ג:כ״ח) ושחקים ירעפו טל (משלי ג׳:כ׳) שהיא מרבה הפירות: