פרשנות מצטטת על משלי ג:כו

כסלתך, תקותך. המקוה מקוה להשיג דבר טוב, והכסל הוא הבוטח שלא יגיע אליו רעה, כמ"ש כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד (משלי ג׳:כ״ו-כ״ז) והיראה תמנעהו מלעשות רע, מפני כסלו שלא יגע לו רע, והתום דרך יעשה טוב מפני התקוה להשיג טוב, ונגד מ"ש בשבחי איוב, תם ישר, אמר תקותך ותום דרכיך, ונגד מ"ש ירא אלהים וסר מרע, אמר יראתך כסלתך.

גם אנכי ידעתי, הממני יפלא כל דבר, הלא אנכי בוחן כליות, ומחשבות לבבך לא נעלמו ממני, וא"כ התנצלותך לפני ללא צורך, וכדי להראותך שגלוי לפני, כי בתם לבבך עשית זאת, דע שאני מנעתי אותך מחטוא לפני, כי אני שומר דרכי צדיקים, לבל יפלו ברשת החטא כדרך ושמר רגלך מלכד (משלי ג' כ"ו), אבל מה שאמרתי הנך מת, הכונה אם לא תשיבנה מיד, כמו שיפרש אח"כ:

[למען ילכו וכשלו אחור ונשברו ונוקשו ונלכדו] דהרוצה להוציא הוראה למעשה או להבין שמועה, עליו לזכור מה שלמד כבר והוא השתמשות הדעת והזכרון באחורי הראש והמוח, כמוש"כ הראב"ע פ' יתרו בהקדמה לעשרת הדברות, ואח"כ יש לו לפלפל במה שלפניו היאך לדמות מילתא למילתא בשכל טוב וישר, אבל כאשר לא יהיה למודו בידו מסודר, ילכו אחור לזכור מה שלמד כבר ונשברו ולא ימצאו אל נכון, וילכדו בהוראה שלא כדת ח"ו, היינו ונוקשו ונלכדו וכדאיתא בירו' פאה ושמר רגליך מלכד ר' דוסא א' מן ההוראה.