פרשנות מצטטת על משלי ג:לה

רבי יהודה אומר באמצע. פתח בו, לשנות כסדר, יראה, וכבוד, וכל אדם. ורמז לנו שהיראה והוא רמז לגבר דחיל חטאין, אע"ג דהכא אין משמעותו כך, קודם לכבוד, דהיינו לבר אוריין הנקרא כבוד, כדכתיב (משלי ג, לה. ועי' אבות פ"ו מ"ג) כבוד חכמים ינחלו. ובר אוריין, קודם לכל אדם סתם שאינו בר אוריין. ועוד רצה לשנות כל אדם, דלא נזכר בדברי ר"מ, בסוף:

את כל הכבוד, כל הדברים שהן גדולות בעיני הבריות, וכשיראו שישנם בזולתו יגדל בעיניהם נקראים כבוד, לפי שגורמין כבוד לבעליהן מכל זולתו, שיכבדוהו ויגדלוהו בעבורן, לכן העושר והנכסים נקראים כבוד, הממשלה נקראת כבוד, כמו והגדתם לאבי את כל כבודי (לקמן מ"ה י"ג), החכמה, והתבונה נקראים כבוד, כמו כבוד חכמים ינחלו (משלי ג' ל"ה), וכל שכן הנבואה ורוח אלהים, כמו ולפני כבוד ענוה (שם ט"ו ל"ג):

והחכם בן זומא הזכיר אלו ג' מדות; האחת, מעלת השכל. השנית, מעלת הנפש, שהם חלקי האדם. והג', מעלת העושר, שהם קניניו לאדם. והוסיף 'איזה מכובד', כי אלו ג' מדות כל אחת ואחת היא מעלה בפני עצמה מיוחדת, והכבוד הוא כולל את שלשתן. כי אלו ג' בפרט בהם הכבוד; כי החכם בו הכבוד, שנאמר (ר' משלי ג, לה) "כבוד חכמים ינחלו טוב". וכן הגבורה בה הכבוד ביותר, כאשר מנצח אחד והוא מושל עליו, שהרי לכך אמר "הַגבור" בה"א הידיעה, וכמו שכתיב (ש"ב כג, כב) "ולו שם בגבורים". וכך העושר בו הכבוד, הרי בני לבן אמרו (בראשית לא, א) "ומאשר לאבינו עשה כל הכבוד הזה". ובפרק (-האומר-) [האיש מקדש] (קידושין מט:) איזה עשיר, כל שבני עירו מכבדין אותו בשביל עושרו, וכבר בארנו זה. ולפיכך הכבוד בפרט באלו ג' מדות.