הַרְחֵ֣ק מֵעָלֶ֣יהָ דַרְכֶּ֑ךָ וְאַל־תִּ֝קְרַ֗ב אֶל־פֶּ֥תַח בֵּיתָֽהּ׃
תוספות יום טוב
הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע. שכנו שאדם קרוב לו אמר בו לשון הרחקה וברשע שאינו שכנו לא הוצרך לומר הרחק שאינו קרוב. רק הזהיר שלא יתחבר לו. ואמר על השכן רע ועל שאינו שכן רשע ואם שניהם רשעים. לפי ששכונת הרשע היא רעה לשכנו. וקרבתו היזק גדול. אבל הרשע שאינו קרוב לאדם אין רשעו גורם לאדם שום רע. אף שהוא רשע לשמים אא"כ הוא מתחבר אליו. כך כתב במדרש שמואל בשם החסיד הר"ר יוסף ן' שושן. ובשם הר"ר יהודה לירמ"א כתב שדקדק אמאי קאמר הרחק שהוא מההפעיל ולא אמר התרחק שהוא מבנין התפעל. ואמר שאם יבא שום אדם לשכון אצל השכן רע לפי שאינו מכירו. שירחיקהו ויזהירהו שלא ישכון עמו. ע"כ. ובעיני נראה שבשניהם אחז לו התנא לשון המקרא. בהרחקה. כמו שנאמר הרחק מעליה דרכך במשלי ה' ואי אתה מוצא מתרחק בלשון התפעל בכל המקרא. ובהתחברות. כמו שנאמר בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך בד"ה [ב'] כ'. והיינו דמסיים ואל תתייאש מן הפורענות כמו שהוא בכתוב הזה:
פירוש מהרז״ו
ולא השגיח. כמ"ש במשלי הרחק מעליה דרכך וע"פ מדה י"ז במשלי דורש כאן מדה ט' כאלו מפורש ויחשבה לזונה ולא השגיח ורחק ממנה. וכשראה שכסתה פניה שלא כזונה כמ"ש ומצח אשה זונה אז חזר להדרך והוקשה לו מ"ש ויט אליה אל הדרך שהטיה שייך מן הדרך כמ"ש ותט האתון מן הדרך וכמ"ש הטו מני אורח ודורש דרך ע"פ מ"ש בריש קדושין באריכות וכמ"ש פר"א ספ"ב דרך חתנים ועיין לקמן פצ"ח ר"ס י"ד נחש עלי דרך וזהו ויט אליה שזה היה בע"כ שהטה המלאך את דעתו אל הדרך הזה שלא כמדתו ומ"ש כי כסתה פניה דבוק אל ויט וגו' ע"פ מדה י"א: